סיכום על שאול ודוד — ידידות, קנאה ורדיפה
הנקודות החשובות
- לאחר ניצחון דוד על גוליית, שאול הכניסו לחצרו. בין דוד ליהונתן בן שאול נקשרה ידידות עמוקה יוצאת דופן: 'וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ.' יהונתן נתן לדוד את גלימתו, מדיו, חרבו וקשתו — סמלי כבוד שהוא ויתר עליהם עבור ידידו.
- דוד שירת את שאול בנאמנות — ניגן בכינור, יצא לקרבות ונצח. שאול מינה אותו שר על אנשי המלחמה, וכל ישראל ויהודה אהבו אותו. אך הנקודה שבה התהפך הגלגל הגיעה כשחזרו מהמלחמה ונשות ישראל יצאו לשיר ולרקוד: 'הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.'
- שאול שמע את השיר, כעס מאוד ואמר בלבו: 'נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים — וְעוֹד לוֹ אַך הַמְּלוּכָה!' מרגע זה 'וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד.' הקנאה, שצמחה משיר עממי תמים, הפכה לרגש הרסני שהוליך לרדיפה ממושכת.
- כשרוח רעה שרתה על שאול ודוד ניגן לפניו, זרק שאול חנית לעבר דוד — פעמיים. בשתי הפעמים ניצל דוד. שאול גם פחד מדוד, כי ראה שה' עמו ואינו עמו עצמו. שאול העביר אותו מחצרו ומינה אותו שר אלף — רחוק יותר, אך גם יותר בסכנה.
- שאול ניסה להתנכל לדוד באמצעות הנישואין. הבטיח לתת לו את בתו מרב — ולא עמד בהבטחתו. לאחר מכן שמע ששאול אוהבו — דוד מיכל בת שאול — והסכים לנישואין בתנאי שדוד יביא מאה ערלות פלשתים. שאול קיווה שדוד ייפול בקרב. דוד הביא מאתיים ונשא את מיכל.
- יהונתן הגן על דוד מפני אביו. הוא פנה לשאול ואמר: 'אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶך בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד — כִּי לֹא חָטָא לָך.' שאול נרגע זמנית ונשבע שדוד לא יומת. אך הרגיעה לא ארכה — ההתנכלות חזרה כשרוח הרעה שבה לשאול.
- שאול שלח שליחים לבית דוד להרגו בבוקר. מיכל אשת דוד הזהירה אותו בלילה, הורידה אותו בעד החלון ושמה תרפים במיטה כדי לרמות את הרודפים. בזכות מיכל ניצל דוד ברגע האחרון ונמלט.
- דוד ויהונתן כרתו ברית ידידות מחודשת. יהונתן מסר לדוד סימן — חצים — שיגיד לו אם שאול עדיין מבקש את נפשו. הסימן הראה שאין לדוד מקום בחצר. בפרידתם הגדולה בכו שניהם: 'וַיִּשָּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ' — ידידות שקשה לה הפרידה.
- דוד ברח ממקום למקום — לנוב, לגת אצל הפלשתים, למערת עדולם. אנשים רבים — כארבע מאות איש בעלי מצוקות שונות — התאספו סביבו ומינוהו לראש. שאול רדף אחריו בדרום יהודה, ופעמיים ניתנה לדוד הזדמנות להרוג את שאול.
- פעמיים בחר דוד שלא לנגוע בשאול — פעם במערה ופעם במחנה בלילה. בשתי הפעמים אמר: 'חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה לַאדֹנִי זֹאת — כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא.' דוד כיבד את מינוי שאול כמשיח ה', גם בשעת הרדיפה — עדות לאופיו ולאמונתו.
הסיפור המלא
לאחר שדוד ניצח את גוליית, הוא נכנס לחצר שאול ונעשה דמות חשובה בישראל. העם אהב את דוד, מפני שראה את אומץ לבו ואת הצלחותיו במלחמות.
בין דוד ליהונתן בן שאול נוצרה ידידות עמוקה מאוד. נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, והוא אהב אותו כנפשו. יהונתן נתן לדוד את גלימתו, את מדיו, את חרבו ואת קשתו כסימן לברית ולקרבה ביניהם.
דוד שירת את שאול בנאמנות. הוא ניגן לפניו כאשר היה זקוק לנחמה, יצא לקרבות וניצח, ושאול מינה אותו לתפקיד צבאי חשוב. כל ישראל ויהודה אהבו את דוד.
הקנאה של שאול החלה לאחר שחזרו מן המלחמה. נשות ישראל שרו: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. השיר שיבח את דוד יותר משאול, ושאול נפגע מאוד.
שאול אמר בלבו שנתנו לדוד רבבות ולו רק אלפים, ושאולי עוד תהיה לדוד המלוכה. מרגע זה שאול התחיל לראות בדוד איום, אף על פי שדוד לא פעל נגדו.
כאשר רוח רעה באה על שאול ודוד ניגן לפניו, שאול זרק עליו חנית וניסה לפגוע בו. דוד ניצל. הדבר קרה יותר מפעם אחת, והראה עד כמה הקנאה של שאול הפכה למסוכנת.
שאול פחד מדוד, מפני שראה שה' עם דוד ואילו ממנו סרה רוח ה'. הוא הרחיק את דוד מחצרו ומינה אותו שר אלף. גם בתפקיד זה דוד הצליח, והעם המשיך לאהוב אותו.
שאול ניסה לפגוע בדוד גם דרך נישואין. הוא הבטיח לו את בתו מרב ולא נתן אותה. אחר כך נתן לו את מיכל בתו, אבל דרש מדוד להביא מאה ערלות פלשתים, בתקווה שדוד ייפול בקרב.
דוד הצליח במשימה וחזר עם מאתיים ערלות פלשתים. הוא נשא את מיכל לאשה, ושאול הבין עוד יותר שה' עם דוד. במקום לשמוח בהצלחתו, שאול פחד ממנו יותר.
יהונתן ניסה להגן על דוד. הוא דיבר עם שאול אביו ואמר לו שדוד לא חטא לו, אלא עשה לו ולישראל טובה גדולה. שאול נשבע באותו זמן שלא ימית את דוד, אך השקט לא נמשך.
לאחר זמן שלח שאול שליחים לבית דוד כדי להרוג אותו בבוקר. מיכל אשת דוד הזהירה אותו בלילה, הורידה אותו דרך החלון, ושמה תרפים במיטה כדי להטעות את השליחים.
דוד ברח וניצל. הוא פנה אל שמואל, ואחר כך כרת עם יהונתן ברית מחודשת. יהונתן רצה לדעת אם אביו באמת רוצה להרוג את דוד, ולכן קבע עם דוד סימן בעזרת חצים.
הסימן של החצים הראה לדוד שאין לו עוד מקום בטוח בחצר שאול. דוד ויהונתן נפרדו בבכי גדול. זו היתה פרידה קשה בין שני חברים נאמנים שנאלצו להיפרד בגלל קנאת שאול.
דוד ברח ממקום למקום. הוא הגיע לנוב, לגת, למערת עדולם ולמדבר. במשך הזמן הצטרפו אליו אנשים רבים שהיו במצוקה, ודוד נעשה למנהיג שלהם.
שאול המשיך לרדוף אחרי דוד. פעמיים ניתנה לדוד הזדמנות להרוג את שאול: פעם במערה ופעם במחנה בלילה. אנשיו עודדו אותו לנצל את ההזדמנות.
אבל דוד סירב לפגוע בשאול. הוא אמר ששאול הוא משיח ה', ולכן אסור לו להרים יד במלך שנמשח על ידי ה'. דוד הראה נאמנות לה' ואיפוק גדול גם מול מי שרדף אותו.
סיפור שאול ודוד מלמד על כוחן של קנאה ושל ידידות. קנאת שאול הרסה את לבו והובילה אותו לרדיפה, ואילו ידידות יהונתן ודוד הראתה נאמנות, אומץ ויושר.
הסיפור מלמד גם על דמותו של דוד: הוא היה לוחם אמיץ, חבר נאמן, ואדם שמכבד את ה' ואת משיח ה' גם בשעה שקשה לו מאוד.
