סיכום על נח והמבול
הנקודות החשובות
- אחרי קין והבל, גדל עם האדם בעולם — אבל בני האדם החלו לעשות דברים רעים מאוד. החמס והרשע התפשטו בכל הארץ, ואלוהים הצטער שברא את האדם.
- אלוהים החליט להביא מבול על הארץ — גשם עצום שיכסה הכל. אבל היה אדם אחד צדיק ותמים שהלך עם אלוהים — ושמו נֹחַ. נח מצא חן בעיני אלוהים.
- אלוהים פנה אל נח ואמר לו שהוא מתכנן להביא מבול. אלוהים ציווה על נח לבנות תֵּיבָה — ספינה גדולה מאוד מעץ גֹּפֶר, עם קומות, חדרים וחלון.
- אלוהים ציווה על נח להכניס לתיבה את כל בני משפחתו: אשתו, שלושת בניו — שֵׁם, חָם ויֶפֶת — ונשותיהם. בסך הכל שמונה נפשות.
- בנוסף, אלוהים ציווה על נח להכניס לתיבה מכל החיות — מכל מין ומין שבעה זוגות מהחיות הטהורות וזוג אחד מהחיות הלא טהורות. גם מזון לכולם הכניס נח לתיבה.
- כשנח בן שש מאות שנה, נפתחו כל מעיינות התהום ואַרֻּבּוֹת השמיים. גשם עצום ירד ארבעים יום וארבעים לילה ללא הפסקה. המים כיסו את כל הארץ ואפילו את ההרים הגבוהים.
- כל בעלי החיים ובני האדם שלא היו בתיבה — מתו. רק נח ומשפחתו ובעלי החיים שבתיבה שרדו. התיבה צפה על פני המים.
- אחרי ארבעים יום, שלח נח עורב ואחר כך יונה כדי לבדוק אם המים ירדו. היונה חזרה עם עלה זית בפיה — סימן שהמים ירדו והארץ מתחילה להתייבש. זהו עד היום סמל של שלום ותקווה.
- כשיצאו כולם מהתיבה, בנה נח מזבח והקריב קרבן לאלוהים. אלוהים הבטיח לנח שלעולם לא יביא עוד מבול שיכסה את כל הארץ. הוא שם בשמיים קֶשֶׁת — קשת בענן — כסימן לברית הזאת.
- סיפור נח מלמד שגם כשהעולם מלא ברשע, אדם אחד צדיק יכול לשנות הכל. האמונה והציות של נח הצילו את כל החיים על פני האדמה. הקשת בענן היא סמל לברית בין אלוהים לאדם לדורות עולם.
הסיפור המלא
בְּדוֹר שֶׁל נֹחַ הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם רָעִים וְאַלִּימִים. אֱלֹהִים רָאָה שֶׁהָאָרֶץ מָלְאָה חָמָס, וְהִתְעַצֵּב עַל מַעֲשֵׂי הָאָדָם.
נֹחַ הָיָה אִישׁ צַדִּיק בְּדוֹרוֹ. אֱלֹהִים דִּבֵּר אִתּוֹ וְצִוָּה עָלָיו לִבְנוֹת תֵּבָה גְּדוֹלָה מֵעֲצֵי גֹפֶר.
אֱלֹהִים אָמַר לְנֹחַ לְהַכְנִיס אֶל הַתֵּבָה אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבַעֲלֵי חַיִּים מִכָּל מִין. נֹחַ עָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים.
אַחַר כָּךְ יָרַד גֶּשֶׁם חָזָק אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. הַמַּיִם גָּבְרוּ עַל הָאָרֶץ, וְהַתֵּבָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
כְּשֶׁהַמַּיִם הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת, שָׁלַח נֹחַ עוֹרֵב וְאַחַר כָּךְ יוֹנָה. כְּשֶׁהַיּוֹנָה חָזְרָה עִם עֲלֵה זַיִת, יָדַע נֹחַ שֶׁהָאָרֶץ מַתְחִילָה לְהִתְיַבֵּשׁ.
נֹחַ יָצָא מִן הַתֵּבָה וּבָנָה מִזְבֵּחַ לַהַשֵּׁם. אֱלֹהִים כָּרַת בְּרִית עִם נֹחַ וְהֶרְאָה אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כְּאוֹת לַבְּרִית.
הַסִּפּוּר מְלַמֵּד עַל צֶדֶק, אַחֲרָיוּת וְתִקְוָה. גַּם כְּשֶׁהָעוֹלָם מִתְקַלְקֵל, אָדָם טוֹב יָכוֹל לִשְׁמֹר עַל הַחַיִּים וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
