סיכום על לידת משה והצלתו מהיאור
הנקודות החשובות
- בתקופת גזרות פרעה נולד תינוק לאיש ואישה משבט לוי. אמו ראתה שהוא יפה מאוד ולכן החליטה להסתירו ולא לציית לפקודת פרעה.
- האם הצליחה להסתיר את התינוק במשך שלושה חודשים, אך כשכבר לא יכלה להסתירו, החליטה לפעול בתחכום ובאהבה.
- האם לקחה תיבת גומא, חיפתה אותה בחמר ובזפת כדי שלא תיכנס בה מים, שמה בה את התינוק וירדה להניחה בין הסוף שעל שפת נהר הנילוס.
- אחות התינוק – שהיא מרים – עמדה מרחוק וצפתה בתיבה כדי לדעת מה יקרה לאחיה הקטן.
- בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור ושפחותיה הלכו לצדה. פתאום ראתה את התיבה בין הסוף ושלחה את שפחתה להביאה.
- כאשר פתחה בת פרעה את התיבה, ראתה את הילד הבוכה וחמלה עליו. היא הבינה שמדובר בילד עברי אך בחרה להצילו.
- מרים ניגשה בתבונה לבת פרעה והציעה לה ללכת ולקרוא לאישה מינקת עברייה שתניק את הילד עבורה.
- בת פרעה הסכימה, ומרים מיהרה לקרוא לאם התינוק עצמה. כך אמו הניקה אותו ואף קיבלה שכר על כך מבת פרעה.
- כשהילד גדל, הביאה אמו אותו לבת פרעה, והיא אימצה אותו כבנה. בת פרעה קראה לו מֹשֶׁה – כי מן המים משיתיהו.
- סיפור הצלת משה מלמד על אומץ האם, תבונת מרים, וחמלת בת פרעה – שלוש נשים שפעלו יחד כדי להציל את מי שיהיה גואל ישראל.
הסיפור המלא
בִּימֵי גְּזֵרוֹת פַּרְעֹה נוֹלַד תִּינוֹק לְאִישׁ וְאִשָּׁה מִשֵּׁבֶט לֵוִי. הַגְּזֵרָה הָיְתָה קָשָׁה וּמְסֻכֶּנֶת: כָּל בֵּן זָכָר שֶׁנּוֹלַד לָעִבְרִים הָיָה צָרִיךְ לְהִשָּׁלֵךְ אֶל הַיְאֹר. וּבְתוֹךְ הַפַּחַד הַגָּדוֹל נוֹלַד הַתִּינוֹק שֶׁיִּהְיֶה בָּעָתִיד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
אִמּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק רָאֲתָה כִּי הוּא טוֹב וְיָפֶה, וְהֶחְלִיטָה לֹא לְקַיֵּם אֶת גְּזֵרַת פַּרְעֹה. הִיא הֶחְבִּיאָה אוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. הַהַסְתָּרָה דָּרְשָׁה אֹמֶץ, זְהִירוּת וֶאֱמוּנָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּצְרִים חִפְּשׂוּ תִּינוֹקוֹת עִבְרִיִּים.
כְּשֶׁלֹּא יָכְלָה עוֹד לְהַצְפִּינוֹ, לֹא הִתְיָאֲשָׁה אִמּוֹ. הִיא לָקְחָה תֵּבַת גֹּמֶא, חִפְּתָה אוֹתָהּ בַּחֵמָר וּבַזָּפֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְתוֹכָהּ מַיִם. הִיא שָׂמָה בַּתֵּבָה אֶת הַתִּינוֹק וְהֵנִיחָה אוֹתָהּ בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
הַתֵּבָה הַקְּטַנָּה לֹא הָיְתָה סְפִינָה גְּדוֹלָה וְלֹא אַרְמוֹן בָּטוּחַ. אֲבָל הִיא הָיְתָה סִימָן לְתִקְוָה: הָאֵם עָשְׂתָה כָּל מַה שֶׁיָּכְלָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בְּנָהּ. הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ מְלַמֵּד עַל אַהֲבַת אֵם וְעַל יְכֹלֶת לִפְעֹל בְּחָכְמָה גַּם בִּשְׁעַת סַכָּנָה.
אָחוֹתוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק, מִרְיָם, עָמְדָה מֵרָחוֹק כְּדֵי לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. הִיא לֹא עָזְבָה אֶת אָחִיהָ, אֶלָּא שָׁמְרָה עָלָיו מִן הַצַּד. מִרְיָם הֶרְאֲתָה אַחֲרָיוּת, עֵרָנוּת וְאֹמֶץ שֶׁמַּתְאִימִים גַּם לְיַלְדָּה צְעִירָה.
בְּאוֹתוֹ זְמַן יָרְדָה בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ בַּיְאֹר, וְנַעֲרוֹתֶיהָ הָלְכוּ עַל יַד הַיְאֹר. בַּת פַּרְעֹה רָאֲתָה אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וְשָׁלְחָה אֶת אֲמָתָהּ לָקַחַת אוֹתָהּ. רֶגַע גָּדוֹל הִתְחִיל מִתֵּבָה קְטַנָּה שֶׁצָּפָה בַּמַּיִם.
כְּשֶׁפָּתְחָה בַּת פַּרְעֹה אֶת הַתֵּבָה, רָאֲתָה אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. הַבְּכִי שֶׁל הַתִּינוֹק נָגַע לְלִבָּהּ, וְהִיא חָמְלָה עָלָיו. הִיא הֵבִינָה שֶׁהוּא מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים, וּבְכָל זֹאת בָּחֲרָה לְהַצִּיל אוֹתוֹ.
מִרְיָם רָאֲתָה אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְנִגְּשָׁה בְּתְבוּנָה אֶל בַּת פַּרְעֹה. הִיא שָׁאֲלָה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת, וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד? מִרְיָם לֹא גִּלְּתָה שֶׁהַמֵּינֶקֶת הִיא אֵם הַיֶּלֶד, וּבְכָךְ פָּעֲלָה בְּחָכְמָה.
בַּת פַּרְעֹה הִסְכִּימָה, וּמִרְיָם מִהֲרָה לִקְרֹא לְאֵם הַיֶּלֶד. בַּת פַּרְעֹה אָמְרָה לָהּ: הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ. כָּךְ חָזַר הַתִּינוֹק לְאִמּוֹ בְּדֶרֶךְ פִּלְאִית, וְהָאֵם גִּדְּלָה אוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ בְּשָׁנָיו הָרִאשׁוֹנוֹת.
כְּשֶׁגָּדַל הַיֶּלֶד, הֵבִיאָה אוֹתוֹ אִמּוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה. בַּת פַּרְעֹה אִמְּצָה אוֹתוֹ לְבֵן, וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ מֹשֶׁה, כִּי אָמְרָה: מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. הַשֵּׁם מֹשֶׁה מַזְכִּיר אֶת הַהַצָּלָה מִן הַמַּיִם וְאֶת הַתַּפְקִיד הַגָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּעָתִיד.
סִפּוּר לֵדַת מֹשֶׁה מְחַבֵּר בֵּין שָׁלוֹשׁ נָשִׁים אַמִּיצוֹת: אִמּוֹ שֶׁהֶחְבִּיאָה וְהֵצִילָה, מִרְיָם שֶׁשָּׁמְרָה וְדִבְּרָה בְּתְבוּנָה, וּבַת פַּרְעֹה שֶׁחָמְלָה עַל תִּינוֹק עִבְרִי. כָּל אַחַת מֵהֶן עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה קָטָן לְמַרְאֶה, אֲבָל יַחַד הֵן הִצִּילוּ אֶת מִי שֶׁיִּגְדַּל לִהְיוֹת גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
מִתּוֹךְ הַסִּפּוּר אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁגְּאֻלָּה יְכוֹלָה לְהַתְחִיל בְּשֶׁקֶט, בְּתוֹךְ בַּיִת קָטָן וּבְתוֹךְ תֵּבָה קְטַנָּה. בַּזְּמַן שֶׁפַּרְעֹה מְנַסֶּה לִפְגֹּעַ בָּעָם, הַשֵּׁם מַצְמִיחַ אֶת הַמַּנְהִיג שֶׁיּוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם.
