סיכום על יעקב בורח מלבן וחוזר לארץ כנען
הנקודות החשובות
- יעקב שב עשיר מחרן אחרי שנים רבות. הוא הרגיש שלבן ובניו מסתכלים עליו בעין רעה, ושאוירת הבית השתנתה כלפיו לרעה.
- ה' אמר ליעקב: 'שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך.' – הגיע הזמן לחזור. יעקב קיבל אות אלוהי ברור.
- יעקב קרא לרחל וללאה השדה ושוחח איתן. הוא סיפר להן שלבן שינה את משכורתו עשרת מונים, אך ה' לא נתן לו להרע לו.
- רחל ולאה הסכימו לצאת עם יעקב: 'כי כל העושר אשר הציל אלוהים מאבינו לנו הוא ולבנינו.' – הן עמדו לצד בעליהן.
- יעקב ניצל את הזמן שלבן הלך לגזוז את צאנו, אסף את רכושו ומשפחתו ועזב. רחל גנבה את התרפים של אביה לבן.
- לבן שמע שיעקב ברח ורדף אחריו שבעה ימים. ה' בא אל לבן בחלום הלילה ואמר לו: 'השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.'
- לבן דיבר עם יעקב בטענות: מדוע ברחת בחשאי? גנבת את לבי ולא נישקתי את בנותי ובני? ואיפה התרפים שלי?
- יעקב כעס וענה ללבן בחריפות: 'מה פשעי? מה חטאתי? עשרים שנה עבדתי אצלך ולא הבאתי לך טרפה, ותשנה את משכורתי עשרת מונים!'
- לבן ויעקב הסכימו לכרות ברית שלום. הקימו גל אבנים לעד, אכלו יחד, ובבוקר נשק לבן לבנותיו ובניו – ויעקב הלך לדרכו.
- בדרך חזרתו פגש יעקב מלאכי אלוהים ואמר: 'זה מחנה אלוהים' – קרא למקום מחנים. ה' ליוה את יעקב בכל פסיעה בדרך.
הסיפור המלא
יַעֲקֹב גָּר בְּחָרָן שָׁנִים רַבּוֹת וְעָבַד אֵצֶל לָבָן. עִם הַזְּמַן הוּא נַעֲשָׂה עָשִׁיר בְּצֹאן וּבִרְכוּשׁ, וּבְנֵי לָבָן הִתְחִילוּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו בְּעַיִן רָעָה. גַּם פָּנָיו שֶׁל לָבָן כְּבָר לֹא הָיוּ אֵלָיו כְּמוֹ בֶּעָבָר.
ה' אָמַר לְיַעֲקֹב: שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ, וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. יַעֲקֹב הֵבִין שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲזֹב אֶת חָרָן וְלָשׁוּב לְאֶרֶץ כְּנַעַן, הָאָרֶץ שֶׁמִּמֶּנָּה יָצָא.
יַעֲקֹב קָרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה אֶל הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְדַבֵּר אִתָּן בְּשֶׁקֶט. הוּא סִפֵּר לָהֶן שֶׁלָּבָן שִׁנָּה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲבָל ה' שָׁמַר עָלָיו וְלֹא נָתַן לְלָבָן לְהָרַע לוֹ.
רָחֵל וְלֵאָה הִסְכִּימוּ עִם יַעֲקֹב. הֵן אָמְרוּ שֶׁלָּבָן לֹא נָהַג בָּהֶן כְּאָב דּוֹאֵג, וְשֶׁכָּל הָעֹשֶׁר שֶׁה' הִצִּיל מִלָּבָן שַׁיָּךְ לָהֶן וְלִבְנֵיהֶן. לָכֵן הֵן הָיוּ מוּכָנוֹת לָצֵאת עִם יַעֲקֹב.
יַעֲקֹב חִכָּה לִזְמַן שֶׁלָּבָן הָלַךְ לָגֹז אֶת צֹאנוֹ. אָז הוּא אָסַף אֶת נָשָׁיו, אֶת יְלָדָיו, אֶת צֹאנוֹ וְאֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, וְיָצָא מֵחָרָן בְּחֶשְׁאִי. רָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים שֶׁל אָבִיהָ לָבָן.
אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים שָׁמַע לָבָן שֶׁיַעֲקֹב בָּרַח. הוּא רָדַף אַחֲרָיו שִׁבְעָה יָמִים עִם אֲנָשָׁיו. בַּלַּיְלָה בָּא ה' אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם וְהִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע.
לָבָן הִשִּׂיג אֶת יַעֲקֹב בְּהַר הַגִּלְעָד. הוּא שָׁאַל מַדּוּעַ יַעֲקֹב בָּרַח בְּחֶשְׁאִי וְלֹא נָתַן לוֹ לְהִפָּרֵד מִבְּנוֹתָיו וּמִנְּכָדָיו. לָבָן גַּם שָׁאַל מַדּוּעַ נִגְנְבוּ הַתְּרָפִים שֶׁלּוֹ.
יַעֲקֹב לֹא יָדַע שֶׁרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים. לָבָן חִפֵּשׂ בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב, לֵאָה, רָחֵל וְהַשְּׁפָחוֹת. רָחֵל הֶחְבִּיאָה אֶת הַתְּרָפִים בְּכַר הַגָּמָל וְיָשְׁבָה עֲלֵיהֶם, וְלָבָן לֹא מָצָא דָּבָר.
יַעֲקֹב כָּעַס עַל לָבָן וְאָמַר לוֹ שֶׁעָבַד אֶצְלוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה בֶּאֱמוּנָה. הוּא שָׁמַר עַל הַצֹּאן בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, סָבַל חֹם וְקֹר, וְלָבָן שִׁנָּה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ שׁוּב וָשׁוּב.
לְבַסּוֹף יַעֲקֹב וְלָבָן כָּרְתוּ בְּרִית שָׁלוֹם. הֵם הֵקִימוּ גַּל אֲבָנִים לְעֵד, וְקָרְאוּ לוֹ גַּלְעֵד. לָבָן נָשַׁק לִבְנוֹתָיו וְלִנְכָדָיו וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ, וְיַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.
