סיכום על יוסף בבית פוטיפר ואשת פוטיפר
הנקודות החשובות
- יוסף הובל למצרים ונמכר לפוטיפר, שר טבחי פרעה. התורה מדגישה: 'ויהי ה' את יוסף' – ה' לא עזב את יוסף גם בשפל שבשפלות.
- יוסף עבד בבית פוטיפר והצליח בכל אשר עשה. פוטיפר ראה שה' עמו ושה' מצליח כל אשר הוא עושה, ויוסף מצא חן בעיניו.
- פוטיפר מינה את יוסף על ביתו ועל כל רכושו. בזכות יוסף ברך ה' את בית פוטיפר – בבית ובשדה.
- יוסף היה יפה תואר ויפה מראה. אשת פוטיפר שמה עיניה ביוסף ואמרה לו: 'שִׁכְבָה עִמִּי' – ביקשה ממנו לבגוד באדוניו.
- יוסף סירב בתוקף: 'איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?' – הוא ראה בכך חטא כפול: בגידה בפוטיפר וחטא לאלוהים.
- אשת פוטיפר לא ויתרה. יום יום דיברה אליו ויוסף סירב. יום אחד כשלא היה איש בבית, הוא ברח החוצה ועזב את בגדו בידה.
- אשת פוטיפר הכעיסה ענתה בשקר: היא צעקה לאנשי הבית ואמרה שיוסף ניסה לפגוע בה, והראתה את הבגד כראיה.
- כשחזר פוטיפר, אשתו סיפרה לו את הסיפור המזויף. פוטיפר כעס מאוד ושלח את יוסף לבית הסוהר של המלך.
- גם בבית הסוהר: 'ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד.' – שוב, ה' לא עזב אותו. שר בית הסוהר נתן ביד יוסף את כל האסירים.
- סיפור יוסף ואשת פוטיפר מלמד על אומץ מוסרי: יוסף בחר בצדק גם כאשר המחיר היה כבד מאוד – בית סוהר במקום גדולה.
הסיפור המלא
יוֹסֵף הוּבַל לְמִצְרַיִם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְכַּר עַל יְדֵי אֶחָיו. שָׁם קָנָה אוֹתוֹ פּוֹטִיפַר, שַׂר טַבָּחֵי פַּרְעֹה. יוֹסֵף הָיָה רָחוֹק מִבֵּית אָבִיו וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, אֲבָל הַתּוֹרָה מְדַגִּישָׁה: וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף.
יוֹסֵף עָבַד בְּבֵית פּוֹטִיפַר בֶּאֱמוּנָה. כָּל מַה שֶׁעָשָׂה הִצְלִיחַ, וּפוֹטִיפַר רָאָה שֶׁה' עִם יוֹסֵף. לָכֵן יוֹסֵף מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו, וּפוֹטִיפַר סָמַךְ עָלָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
פּוֹטִיפַר מִנָּה אֶת יוֹסֵף עַל כָּל בֵּיתוֹ וְעַל כָּל רְכוּשׁוֹ. מֵאָז שֶׁיוֹסֵף הָיָה בַּבַּיִת, בֵּית פּוֹטִיפַר הִתְבָּרֵךְ. ה' בֵּרַךְ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה.
יוֹסֵף הָיָה נֶאֱמָן וְיָשָׁר. אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר נִסְּתָה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר אָסוּר, דָּבָר שֶׁהָיָה פּוֹגֵעַ בָּאֵמוּן שֶׁנָּתַן בּוֹ פּוֹטִיפַר וּמַרְחִיק אוֹתוֹ מֵרְצוֹן ה'.
יוֹסֵף סֵרֵב בְּתֹקֶף. הוּא אָמַר שֶׁפּוֹטִיפַר סָמַךְ עָלָיו וְנָתַן בְּיָדוֹ אֶת כָּל הַבַּיִת. לָכֵן אָמַר יוֹסֵף: אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?
אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לֹא וִתְּרָה. יוֹם אַחַר יוֹם דִּבְּרָה אֶל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף סֵרֵב. הוּא לֹא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת דָּבָר רַע, גַּם כְּשֶׁהַנִּסָּיוֹן חָזַר שׁוּב וָשׁוּב.
יוֹם אֶחָד לֹא הָיָה אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת בַּבַּיִת. אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר תָּפְסָה בְּבִגְדוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף בָּרַח הַחוּצָה וְהִשְׁאִיר אֶת בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ. הוּא בָּחַר לָבְרֹחַ מִן הָרָע וְלִשְׁמֹר עַל יָשְׁרוֹ.
אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר כָּעֲסָה וְסִפְּרָה שֶׁקֶר. הִיא קָרְאָה לְאַנְשֵׁי הַבַּיִת וְאָמְרָה שֶׁיוֹסֵף נִסָּה לִפְגֹּעַ בָּהּ. הִיא הֶרְאֲתָה אֶת הַבֶּגֶד שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדָהּ כְּאִלּוּ הוּא רְאָיָה לְדְבָרֶיהָ.
כְּשֶׁפּוֹטִיפַר חָזַר הַבַּיְתָה, אִשְׁתּוֹ סִפְּרָה לוֹ אֶת הַסִּפּוּר הַשִּׁקְרִי. פּוֹטִיפַר כָּעַס מְאֹד וְשָׁלַח אֶת יוֹסֵף לְבֵית הַסֹּהַר שֶׁל הַמֶּלֶךְ. יוֹסֵף סָבַל עַל דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה.
גַּם בְּבֵית הַסֹּהַר לֹא עָזַב ה' אֶת יוֹסֵף. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד. שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רָאָה שֶׁיוֹסֵף אָחְרַאי וְנֶאֱמָן, וְנָתַן בְּיָדוֹ אֶת הָאַחֲרָיוּת עַל הָאֲסִירִים.
סִפּוּר יוֹסֵף בְּבֵית פּוֹטִיפַר מְלַמֵּד עַל אֹמֶץ מוּסָרִי. יוֹסֵף בָּחַר בַּטּוֹב גַּם כְּשֶׁהַמְּחִיר הָיָה קָשֶׁה. הוּא נִשְׁאַר נֶאֱמָן לַה', לְאֲדוֹנָיו וּלְעַצְמוֹ, וְה' הִמְשִׁיךְ לְלַוּוֹת אוֹתוֹ.
