סיכום על המדבר — מי מרה, המן והשליו
הנקודות החשובות
- לאחר קריעת ים סוף נכנסו בני ישראל למדבר שור. הלכו שלושה ימים במדבר ולא מצאו מים. הצמא הציק מאוד לעם.
- בני ישראל הגיעו למקום הנקרא מָרָה – אך מי מרה היו מרים ולא יכלו לשתות אותם. העם התלונן בפני משה: 'מה נשתה?'
- משה צעק אל ה', וה' הורה לו להשליך עץ מסוים לתוך המים. כשהשליך משה את העץ, המים הפכו למתוקים. העם יכול לשתות.
- בם'רה הציב ה' לישראל חוק ומשפט ואמר: אם תשמעו בקולי ותעשו הישר בעיניו – לא אשים עליכם את המחלות שהבאתי על מצרים.
- מם'רה המשיכו לאֵילִם, שם היו שתים עשרה עיינות מים ושבעים תמרים – מנוחה ושפע אחרי הקושי.
- כשיצאו ממדבר סין, התלוננו בני ישראל שוב: 'מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים... כי הוצאתם אותנו למדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב.'
- ה' שמע את תלונות העם ואמר למשה: 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.' בכל בוקר ירד לחם דק וקטן כאיש כפור על פני המדבר – הוא המן.
- בני ישראל ראו את המן ושאלו 'מן הוא?' ומכאן שמו. היה לו טעם כצפיחית בדבש. בכל יום אספו כל איש לפי אכלו – לא פחות ולא יותר.
- בערב עלו שליו ויכסו את המחנה – עופות קטנים ושמנים שהעם יכול לאכול ולשבוע. כך דאג ה' גם לבשר וגם ללחם.
- סיפורי מי מרה, המן והשליו מלמדים שה' אינו עוזב את עמו גם בקשיי המדבר – הוא שומע את תלונותיהם ומספק את צרכיהם, אך גם מצפה להם לאמונה ואמון.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַם סוּף וְשָׁרוּ אֶת שִׁירַת הַיָּם, הֵחֵלָּה הַדֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר. הָעָם יָצָא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, אֲבָל עַכְשָׁו הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד לִחְיוֹת בְּאֱמוּנָה יוֹם אַחַר יוֹם. הַמִּדְבָּר הָיָה מָקוֹם קָשֶׁה, וְשָׁם הִתְחִיל הַחִנּוּךְ לְאֵמוּן בַּה'.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּמִדְבַּר שׁוּר וְלֹא מָצְאוּ מַיִם. אַחֲרֵי הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁל הַיָּם, הֵם נִפְגְּשׁוּ עִם קֹשִׁי פָּשׁוּט וְחָזָק: צָמָא. כְּשֶׁאָדָם צָמֵא בַּמִּדְבָּר, הַפַּחַד וְהַדְּאָגָה גְּדוֹלִים מְאֹד.
סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ לְמָקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ מַיִם, וְשְׁמוֹ מָרָה. אֲבָל הַשִּׂמְחָה הִתְחַלְּפָה בְּאַכְזָבָה: הַמַּיִם הָיוּ מָרִים, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת אוֹתָם. לָכֵן נִקְרָא הַמָּקוֹם מָרָה, עַל שֵׁם מְרִירוּת הַמַּיִם.
הָעָם הִתְלוֹנֵן עַל מֹשֶׁה וְאָמַר: מַה נִּשְׁתֶּה? מֹשֶׁה לֹא עָנָה בְּכַעַס, אֶלָּא צָעַק אֶל ה'. הַתְּפִלָּה שֶׁל מֹשֶׁה מְלַמֶּדֶת שֶׁבְּשָׁעַת מְצוּקָה פּוֹנִים אֶל ה', וּמְבַקְּשִׁים עֶזְרָה וְהַדְרָכָה.
ה' הוֹרָה לְמֹשֶׁה עַל עֵץ מְסֻיָּם. מֹשֶׁה הִשְׁלִיךְ אֶת הָעֵץ אֶל הַמַּיִם, וְהַמַּיִם הָפְכוּ לִמְתוּקִים. הָעָם יָכֹל לִשְׁתּוֹת, וְהַמָּקוֹם שֶׁהָיָה סִימָן לְמְרִירוּת הָפַךְ לְסִימָן שֶׁה' יָכוֹל לְהַמְתִּיק גַּם מַצָּב קָשֶׁה.
בְּמָרָה שָׂם ה' לְיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. ה' אָמַר שֶׁאִם יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וְיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. כָּךְ לָמְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַדֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר אֵינָהּ רַק מַסָּע גּוּפָנִי, אֶלָּא גַּם מַסָּע שֶׁל צִיּוּת וֶאֱמוּנָה.
מִמָּרָה נָסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֵילִם. שָׁם מָצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים. אֵילִם הָיְתָה מְקוֹם מְנוּחָה וְשֶׁפַע אַחֲרֵי הַקֹּשִׁי שֶׁל מָרָה. הַמַּעֲבָר מִמָּרָה לְאֵילִם מְלַמֵּד שֶׁאַחֲרֵי נִסָּיוֹן יָכוֹל לָבוֹא גַּם נִחוּם.
אַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין, וְשָׁם עָלָה קֹשִׁי חָדָשׁ: רָעָב. הָעָם הִתְלוֹנֵן עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְאָמַר שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה לָהֶם לֶחֶם וּבָשָׂר. בְּתוֹךְ הָרָעָב הֵם שָׁכְחוּ כַּמָּה קָשָׁה הָיְתָה הָעַבְדוּת.
ה' שָׁמַע אֶת תְּלוּנוֹת הָעָם וְאָמַר לְמֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. בְּכָל בֹּקֶר יָרַד עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דָּבָר דַּק וְקָטָן, כְּמוֹ כְּפוֹר עַל הָאָרֶץ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אוֹתוֹ וְשָׁאֲלוּ: מָן הוּא? כְּלוֹמַר, מַה הוּא?
מִשְּׁאֵלָתָם נִקְרָא הַלֶּחֶם שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם בַּשֵּׁם מָן. הָיָה לוֹ טַעַם כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ לֶאֱסֹף מִמֶּנּוּ בְּכָל בֹּקֶר לְפִי צָרְכָּם: לֹא לֶאֱסֹף יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא לְהַשְׁאִיר לְמָחָר. כָּךְ לָמְדוּ לִסְמֹךְ עַל ה' בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.
בָּעֶרֶב שָׁלַח ה' גַּם שְׂלָו. הַשְּׂלָו הֵם עוֹפוֹת קְטַנִּים שֶׁכִּסּוּ אֶת הַמַּחֲנֶה, וְהָעָם יָכֹל לֶאֱכֹל בָּשָׂר. בַּבֹּקֶר יָרַד הַמָּן, וּבָעֶרֶב בָּא הַשְּׂלָו. ה' דָּאַג לָעָם גַּם לְלֶחֶם וְגַם לְבָשָׂר.
סִפּוּרֵי מֵי מָרָה, אֵילִם, הַמָּן וְהַשְּׂלָו מְלַמְּדִים שֶׁהַמִּדְבָּר הָיָה בֵּית סֵפֶר לֶאֱמוּנָה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָמְדוּ שֶׁה' שׁוֹמֵעַ אֶת צָרְכֵיהֶם וּמְסַפֵּק לָהֶם מַיִם וְאֹכֶל, אֲבָל גַּם מְצַפֶּה מֵהֶם לְבִטָּחוֹן, לְצִיּוּת וּלְאֵמוּן בְּדַרְכּוֹ.
