סיכום על ראשית המדינה המודרנית — מדינה, חברה ותרבות במאה ה-19
הנקודות החשובות
- לאחר המהפכות עמדה אירופה בין שתי מגמות: כוחות שמרניים שביקשו לשחזר את הסדר הישן, ולעומתם כוחות ליברליים ולאומיים שביקשו שינוי.
- ליברליזם: תנועה פוליטית שתבעה חוקה, הפרדת רשויות, חופש ביטוי ודת, הגבלת המלוכה והרחבת זכויות הפרט.
- דמוקרטיזציה: הרחבת זכות הבחירה לאורך המאה ה-19 — ראשית לגברים בעלי רכוש, לאחר מכן לכלל הגברים, ובמאה ה-20 גם לנשים.
- פרלמנטריזם: חיזוק כוחם של הפרלמנטים על חשבון המלך — תחיקה חברתית, ביקורת על הממשלה, ייצוג עממי.
- לאומיות מודרנית: רעיון שלפיו קבוצת בני אדם המשתפת שפה, תרבות, היסטוריה ומוצא — ראויה למדינה עצמאית.
- יסודות האומה: שפה משותפת, מוצא/אתניות, טריטוריה, תרבות ומורשת היסטורית מהווים את הבסיס לתחושת השייכות הלאומית.
- איחוד גרמניה (1871) ואיחוד איטליה (1861) הם הדוגמאות הגדולות לניצחון עיקרון הלאומיות בהקמת מדינות לאום.
- מהפכות 1848 — 'אביב העמים': גל מהפכות לאומיות וליברליות שהתרחשו ברחבי אירופה בו-זמנית, גם אם רובן נכשלו.
- האימפרסיוניזם: זרם אמנותי שמרד בציור האקדמי הנוקשה, יצא לרחובות ולטבע, ניסה לתפוס אור ורגע — שמות: מונה, רנואר, דגה.
- הצילום (המצאה של המאה ה-19) שינה את תפקיד האמנות — כשמכשיר מכאני יכול לתעד מציאות, האמן חופשי לחפש ביטוי רגשי ופנימי.
הסיפור המלא
אחרי סערת המהפכות עמדו מדינות אירופה בפני שאלה יסודית: כיצד תיראה חברה שאחרי המשטר הישן? מצד אחד — כוחות שמרניים ניסו לשחזר את הסדר הישן (קונגרס וינה 1815). מצד שני — הרוח שיצאה מהבקבוק לא חזרה. הרעיונות הליברליים של הנאורות חדרו לכל מקום, ותנועות חדשות קמו לתבוע: חוקה, חירויות, ייצוג עממי.
הליברליזם הפך לכוח פוליטי עוצמתי. הליברלים תבעו: חוקה שמגבילה את המלך; חופש עיתונות, ביטוי ודת; ביטול האוטונומיה של הכנסייה; הרחבת זכות הבחירה. לאט לאט, לעתים בדרכי שלום, לעתים במהפכות (1830, 1848), הפרלמנטים הורחבו וקיבלו כוח חוקיקה. המאה ה-19 הייתה מאה של דמוקרטיזציה אטית אך בלתי ניתנת לעצירה.
במקביל צמח כוח חדש שלא הכיר לו העולם הישן — הלאומיות. אנשים החלו להרגיש שייכות לא רק לכפרם, לדתם או למלכם, אלא ל'אומה' — קבוצה המשתפת שפה, היסטוריה, תרבות ומורשת. ה'אומה' הפכה לבסיס הלגיטימיות הפוליטית: עם שיש לו שפה, תרבות ותולדות משותפות — ראוי שתהיה לו מדינה משלו. גרמניה ואיטליה התאחדו; עמים כפולנים, צ'כים ויוונים נאבקו על עצמאות.
האמנות לא נשארה אדישה לתקופה. הציירים האימפרסיוניסטים הצרפתים — מונה, רנואר, דגה — מרדו בסגנון האקדמי הנוקשה. הם יצאו לרחובות ולגנים, ניסו לתפוס 'רושם' של אור ורגע חולף במקום תמונה 'מושלמת'. צילום שהומצא בשלהי המאה חולל אף הוא מהפכה: מה שהאמן יכול לצייר בשבועות — המצלמה עושה בשנייה. האמנות הייתה חייבת למצוא את מקומה החדש.