סיכום על המהפכה הצרפתית
הנקודות החשובות
- גורמי המהפכה: משבר כלכלי, אי-שוויון מעמדי (אצולה וכמורה פטורות ממס), ורעיונות הנאורות שהציתו ציפיות לשינוי.
- ב-1789 עם פריז התקומם — נפילת הבסטיליה (14 ביולי) היא תאריך ייסוד המהפכה ולמעשה חג לאומי של צרפת עד היום.
- האסיפה הלאומית ביטלה את הפיאודליזם, הוציאה את הצהרת זכויות האדם והאזרח, ואשרה חוקה שהגבילה את המלוכה.
- ססמת המהפכה 'חירות, שוויון ואחווה' הפכה לסמל ולמורשת של כל תנועות הדמוקרטיה המודרנית.
- תקופת הטרור (1793-1794): רובספייר שלח לגיליוטינה אלפים — כולל את המלך ואת המלכה — בשם הגנה על המהפכה.
- נפוליאון בונפארטה עלה לשלטון ב-1799, כינה עצמו קיסר, ויצא לכבוש את אירופה בשם ערכי המהפכה.
- קוד נפוליאון קידד שוויון לפני החוק — ורפורמות משפטיות אלו השפיעו על מערכות משפט בכל אירופה.
- תבוסת נפוליאון ברוסיה (1812) הייתה נקודת המפנה — מרוב 600,000 חיילים שנכנסו לרוסיה, רק כ-100,000 חזרו.
- האמנסיפציה: יהודים קיבלו שוויון זכויות כיחידים, אך בתמורה — ביטול האוטונומיה הקהילתית היהודית.
- כינוס הסנהדרין על ידי נפוליאון (1806-1807) שאל: האם היהודים יכולים להיות אזרחים נאמנים לצרפת? — שאלה שתעסיק את יהודי אירופה במשך מאה שנה.
הסיפור המלא
צרפת של סוף המאה ה-18 הייתה מדינה שבורה: אוצר המלוכה ריק מלחמות; האצולה והכמורה נהנו מפטורים ממס בעוד האיכרים קורסים תחת נטל; הרעיונות הנאורים התפשטו בספרים ובבתי קפה אך לא מצאו ביטוי פוליטי. ביולי 1789, כשלואי ה-16 ניסה לפזר את האסיפה הלאומית, עם פריז יצא לרחובות. הבסטיליה — סמל הדיכוי המלכותי — נפלה. המהפכה פרצה.
ה'משטר הישן' ניפץ מהר: אסיפת לאומית ביטלה את הפיאודליזם בלילה אחד; הצהרת זכויות האדם והאזרח הכריזה 'חירות, שוויון ואחווה'; חוקת 1791 הגבילה את המלוכה. אך המהפכה לא הייתה תהליך שקט — היא הידרדרה לטרור. רובספייר ועמיתיו שלחו לגיליוטינה אלפים בשם 'הגנה על המהפכה', כולל את לואי ה-16 ואת מרי אנטואנט.
מן הכאוס עלה נפוליאון בונפארטה — גנרל כוכב שניצל את המהפכה לעלייתו לשלטון. הוא כינה עצמו 'קיסר' אך הגדיר עצמו כממשיך המהפכה: מלחמותיו ייצאו את ערכי 'חירות ושוויון' לעמי אירופה — או כפו עליהם אותם בחרב. הכניעות ברחבי אירופה, קוד נפוליאון שהשוויון לפני החוק, ולבסוף — התבוסה ברוסיה וגלות באי אלבה.
ליהודים הביאה המהפכה ניסיון חדש לגמרי: אמנסיפציה — שוויון זכויות ליהודים כיחידים. אך המחיר היה ביטול האוטונומיה הקהילתית. 'לכל יהודי — הכול; ליהודים כאומה — כלום' הסביר הרוזן קלרמון-טונר. נפוליאון אף כינס מחדש את הסנהדרין — גוף שלא התכנס כ-1,500 שנה — ושאל את רבניה האם יהודים יכולים לשמש חיילים צרפתים. התשובה הייתה כן — ועם זה, הזיכרון הדתי נפגש עם הזהות הלאומית המודרנית.