סיכום על הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה-19
הנקודות החשובות
- הלאומיות המודרנית צמחה באירופה במאה ה-19 על רקע ניתוק מהסדר הישן של אימפריות ושושלות.
- שלושה גורמים מרכזיים האיצו את הלאומיות: הרומנטיציזם, המהפכה הצרפתית, והמהפכה התעשייתית.
- הרומנטיציזם הגדיל את ערך השפה, הפולקלור וההיסטוריה כמרכיבי זהות עממית.
- המהפכה הצרפתית ב-1789 הציגה את העם כריבון ואת האומה כקהילה פוליטית בעלת ריבונות.
- המהפכה התעשייתית יצרה מעמד ביניים משכיל שהיה נושא הלאומיות בפועל.
- שני דפוסים עיקריים של תנועות לאומיות: תנועות איחוד (גרמניה, איטליה) ותנועות שחרור (יוון, פולין).
- איחוד גרמניה (1871) הושג בעיקר דרך מלחמות ומדיניות של ביסמרק – 'דם וברזל'.
- גם איחוד איטליה (1861) הושג דרך שילוב של מלחמה, דיפלומטיה ומרד עממי (גריבלדי).
- יוון ופולין ייצגו מאבקי שחרור מתחת לשלטון זר – עות'מאני ורוסי-אוסטרי-פרוסי בהתאמה.
- כל התנועות הלאומיות שיתפו מכנה משותף: הגדרת 'העם' דרך שפה, תרבות, היסטוריה – ולעתים דם ומוצא.
הסיפור המלא
המאה ה-19 הייתה מאה של מהפכות לאומיות. לאחר מאות שנים שבהן אירופה הייתה מחולקת לאימפריות רב-לאומיות – האימפריה העות'מאנית, האוסטרו-הונגרית, הרוסית – קמו עמים וביקשו לקבוע את גורלם בעצמם. הרעיון החדש היה פשוט וחזק: לכל עם ייחודי מגיעה מדינה משלו.
הלאומיות לא צמחה יש מאין. שלושה גורמים מרכזיים הזינו אותה: הרומנטיציזם – תנועה תרבותית שהאדירה את הייחודיות של כל עם, את שפתו, פולקלורו ומיתוסיו; המהפכה הצרפתית – שהציגה לראשונה את העם כריבון ואת האזרחים כשותפים בגורל משותף; והמהפכה התעשייתית – שיצרה מעמד ביניים משכיל ועירוני שנשא את הבשורה הלאומית.
בגרמניה, המדינה הייתה חלום. עשרות נסיכויות ומדינות קטנות דיברו גרמנית אך חיו נפרדות. מדינאים כביסמרק, ולאחריו המלחמות עם צרפת ואוסטריה, איחדו את גרמניה ב-1871. בפלנסברג ובפרוסיה אחת נוצרה מהאחדות של עמים – ה'דם והברזל' של ביסמרק.
ביוון וגם בפולין הסיפור היה שונה: שם לא מדובר היה ביצירת מדינה חדשה אלא בשחרור מעול זרים. יוון עמדה תחת שלטון עות'מאני מאות שנים; פולין חולקה בין שלוש אימפריות. המרידות שם לוו בפאתוס עמוק – הם הציבו את שאלת ההישרדות הלאומית כשאלת חיים ומוות.
מה שמייחד את כל התנועות הלאומיות, על אף שוני עצום, הוא מכנה משותף אחד: הן הגדירו את ה'עם' דרך שפה, תרבות, היסטוריה משותפת – ולעתים דם ומוצא. הן בנו את זהותן לא רק דרך מה שהן הן, אלא גם דרך מי שהן אינן: הזר, הכובש, האחר.