סיכום על היישוב במבחן — הבלגה, תגובה, חלוקה וחומה ומגדל
הנקודות החשובות
- בשנות המרד הערבי הגדול היישוב נדרש לבחור כיצד להגיב לאלימות בלי לפגוע בעתיד המדיני.
- הבלגה הייתה מדיניות של איפוק והימנעות מנקמה, לצד הגנה עצמית וביצור יישובים.
- הנהגת היישוב תמכה בהבלגה כדי לשמור על מעמד מוסרי, שיתוף פעולה בריטי והמשך עלייה והתיישבות.
- האצ"ל והרביזיוניסטים התנגדו להבלגה ודרשו תגובה פעילה ותקיפה יותר.
- הוויכוח בין הבלגה לתגובה היה גם מוסרי וגם אסטרטגי.
- חומה ומגדל הייתה שיטת הקמת יישובים מבוצרים במהירות בשנות המרד.
- יישובי חומה ומגדל חיזקו ביטחון, נוכחות יהודית ועובדות בשטח.
- ועדת פיל (1937) יצרה פולמוס ציוני סביב שאלת החלוקה: מדינה קטנה עכשיו או התנגדות לויתור.
- הספר הלבן של 1939 הגביל עלייה יהודית ל-75,000 עולים בחמש שנים.
- לאחר הספר הלבן עבר היחס לבריטים משיתוף פעולה מתוח לעימות גובר, במיוחד סביב העלייה הבלתי-לגלית.
- ערב מלחמת העולם השנייה מנה היישוב כ-450,000 יהודים.
- היישוב יצא משנות ה-30 עם מוסדות, כוח מגן, התיישבות וכלכלה שהתאימו למדינה שבדרך.
הסיפור המלא
בשנים 1936-1939, בזמן המרד הערבי הגדול, היישוב היהודי בארץ ישראל עמד בפני מבחן קשה. מצד אחד היו התקפות על יהודים, יישובים, דרכים ורכוש. מצד אחר, תגובת נקם לא מבוקרת הייתה עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה עם הבריטים, להציג את היישוב כצד אלים נוסף, ולסכן את המשך העלייה וההתיישבות. לכן השאלה לא הייתה רק איך להגן על חיים, אלא גם איך לבנות עתיד מדיני.
הנהגת היישוב וההגנה בחרו במדיניות ההבלגה. הכוונה לא הייתה פסיביות או ויתור על הגנה, אלא הימנעות מפעולות נקם נגד אוכלוסייה ערבית אזרחית. ההגנה התמקדה בשמירה, ליווי דרכים, ביצור יישובים ושיתוף פעולה מסוים עם הבריטים. ההנהגה טענה שאיפוק מחזק את מעמד היישוב, שומר על יתרון מוסרי ומונע מהבריטים להגביל את היהודים עוד יותר.
מדיניות ההבלגה נשענה גם על חישוב פוליטי. בן-גוריון ומנהיגים נוספים האמינו שהזמן פועל לטובת היישוב כל עוד העלייה, ההתיישבות והכלכלה היהודית ממשיכות להתפתח. אם היישוב ייגרר למעגל נקמה רחב, הבריטים עלולים לעצור את המפעל הציוני ולראות ביהודים ובערבים שני צדדים אלימים באותה מידה. לכן ההבלגה הייתה אסטרטגיה של כוח מאופק, לא חולשה.
אך לא כל היישוב קיבל את הגישה הזאת. אנשי האצ"ל והמחנה הרוויזיוניסטי טענו שהבלגה מעודדת את התוקפים, ושיש צורך בתגובה פעילה שתיצור הרתעה. האצ"ל, שהתפצל מן ההגנה עוד ב-1931, פעל באופן עצמאי יותר ולא היה כפוף להנהגת היישוב הרשמית. הוויכוח בין הבלגה לתגובה היה גם ויכוח מוסרי וגם ויכוח אסטרטגי: האם איפוק מחזק את היישוב, או שמא רק תגובה תקיפה תגן עליו.
במקביל למאבק הביטחוני, היישוב המשיך לבנות. אחת התשובות החשובות למרד הייתה חומה ומגדל: הקמת יישובים מבוצרים במהירות, עם חומה, מגדל שמירה, צריפים ומחסן. היישובים הוקמו על קרקעות שנרכשו, בדרך כלל בתכנון מוקדם ובבנייה מהירה מאוד, כדי ליצור עובדה קיימת בשטח. כך נוצרו יישובים חדשים גם באזורים מרוחקים או אסטרטגיים.
חומה ומגדל הייתה יותר מטכניקת בנייה. היא שילבה ביטחון, התיישבות ופוליטיקה. מבחינה ביטחונית, החומה והמגדל הגנו על המתיישבים הראשונים. מבחינה התיישבותית, הם הרחיבו את מפת הנוכחות היהודית. מבחינה מדינית, כל יישוב חדש חיזק את הטענה שהיישוב היהודי מסוגל להחזיק שטח, להתארגן ולהגן על עצמו. יותר מ-50 יישובים הוקמו בדרך זו בשנות המרד.
באותה תקופה התנהל גם פולמוס החלוקה בעקבות ועדת פיל ב-1937. הוועדה הציעה לחלק את הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית. חלק מהמנהיגים הציונים, ובהם בן-גוריון, ראו בהצעה בסיס למשא ומתן והזדמנות להשיג ריבונות, גם אם בשטח קטן. אחרים, במיוחד במחנה הרוויזיוניסטי, התנגדו לחלוקה משום שראו בה ויתור על חלקי ארץ ישראל ועל ירושלים.
בשנת 1939 פרסמה בריטניה את הספר הלבן, שהגביל את העלייה היהודית ל-75,000 עולים בחמש שנים וקבע שבהמשך תידרש הסכמה ערבית להמשך העלייה. עבור היישוב זו הייתה נקודת מפנה. עד אז היה שיתוף פעולה מתוח עם הבריטים, במיוחד מול המרד הערבי, אך הספר הלבן נתפס כבגידה ברעיון הבית הלאומי דווקא בזמן שיהודי אירופה היו בסכנה גוברת.
ערב מלחמת העולם השנייה מנה היישוב כ-450,000 יהודים, עם מוסדות, כלכלה, כוח מגן, התיישבות ותרבות עברית. הוא עדיין לא היה מדינה, אך כבר היה הרבה יותר מקהילה מפוזרת. המבחנים של שנות ה-30 — הבלגה מול תגובה, חומה ומגדל, פולמוס החלוקה והמאבק בספר הלבן — חיזקו את היישוב והכינו אותו לעימותים הגדולים של שנות ה-40.
