סיכום על שיר השירים — אהבה שהולכת נגד הרוח
הנקודות החשובות
- שיר השירים הוא ספר ייחודי בתנ"ך — ספר שירה שעוסק באהבה בין איש לאישה. אין בו היסטוריה לאומית, אין מצוות, אין נביאים. יש בו קולות — קולה של האהובה וקולו של הדוד — ושיחה ביניהם. ר' עקיבא אמר: 'אם כל הכתובים קדש — שיר השירים קדש קדשים.' הספר נכנס לקנון התנ"כי למרות ויכוח, ובגלל מה שהוא מבטא.
- פרק ג' א-ה — חיפוש לילי: 'עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.' האהובה קמה בלילה, יצאה לשוקי העיר, חיפשה את דודה בין השומרים. 'מְצָאתִיו שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ.' המציאה — ולא שחררה. האהבה כחיפוש בלתי-נפסק.
- פרק ה' ב-ח — חיפוש שני: הפעם דודה בא אליה בלילה, דפק בדלת. היא היססה — 'פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי — אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה?' כשפתחה — הלך. יצאה לחפשו. השומרים מצאוה, הכוה, נשאו את רדידה. מחיר חיפוש האהוב בשוקי הלילה. 'הַשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם — אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי — מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.' האהובה אינה מבוישת.
- פרק ח' ו-ז — שיא הספר: 'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ — כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ — כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה — קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה.' האהבה מוצגת כוח בעוצמת המוות — בלתי-ניתנת להכחדה. 'מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה — וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ.' אהבה כעוצמה שעומדת מול כל כוח טבע.
- פרק ח' ח-יד — האחים והאהובה: האחים שאלו: 'אֲחֹתֵנוּ הַקְּטַנָּה... מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ?' — הם מתכוונים לשלוט על בחירתה. האהובה ענתה בביטחון: 'אֲנִי חוֹמָה — וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.' היא לא זקוקה להגנה חיצונית — היא כבר מוגנת מבפנים.
- מה הופך את שיר השירים ל'הולך נגד הרוח'? — קולה של האהובה חזק, גלוי ובלתי-מתנצל. היא חיפשה את דודה בשוקי הלילה — מקום שאישה לא אמורה להיות בו. היא הכריזה אהבתה בפני 'בנות ירושלים'. היא ענתה לאחיה בביטחון. זוהי אישה שמסרבת להסתיר את רגשותיה.
- ממד הפרשנות — שיר השירים נקרא גם כמשל לברית בין ה' לישראל: הדוד הוא ה', האהובה היא כנסת ישראל. החיפוש הוא גלות; המציאה — גאולה. אך גם כפשוטו — כסיפור אהבה אנושי — יש בו ערך. שני הרבדים אינם סותרים: אהבה אנושית אמיתית היא גם קדושה.
- האהבה כסיכון מחושב — בכל פרק שיר השירים, האהובה בוחרת לחפש גם כשיש מחיר: לצאת בלילה, להיות מוכה על ידי השומרים, להיות מוכרת בשוק. היא לא מחפשת את הנוח — מחפשת את האמיתי. זהו לב היחידה: 'הולך נגד הרוח' אינו אומר להיות פזיז — אומר לא לוותר על מה שנכון.
- הצד הספרותי — שיר השירים מלא דימויים מהטבע: 'כְּשֹׁשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.' 'קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.' הטבע אינו רקע — הוא שותף לאהבה. האביב הוא מטפורה לרגע הנכון: 'הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלָךְ לוֹ.'
- ר' עקיבא ושיר השירים: בוויכוח על קנוניזציה אמר ר' עקיבא: 'העולם לא היה שווה היום שניתן בו שיר השירים לישראל.' כל הכתובים קדש — אך שיר השירים קדש קדשים. כלומר: ספר שעוסק באהבה אנושית, שפתחה כך, נחשב לקדוש מכל הקדשים. מה גדול מזה? הכרה שאהבה אנושית היא מן הדברים הנשגבים ביותר בבריאה.
הסיפור המלא
שיר השירים הוא ספר ייחודי בתנ"ך — ספר שירה שעוסק באהבה בין איש לאישה. אין בו היסטוריה לאומית, אין מצוות, אין נביאים. יש בו קולות — קולה של האהובה וקולו של הדוד — ושיחה ביניהם. ר' עקיבא אמר: 'אם כל הכתובים קדש — שיר השירים קדש קדשים.' הספר נכנס לקנון התנ"כי למרות ויכוח, ובגלל מה שהוא מבטא.
פרק ג' א-ה — חיפוש לילי: 'עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.' האהובה קמה בלילה, יצאה לשוקי העיר, חיפשה את דודה בין השומרים. 'מְצָאתִיו שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ.' המציאה — ולא שחררה. האהבה כחיפוש בלתי-נפסק.
פרק ה' ב-ח — חיפוש שני: הפעם דודה בא אליה בלילה, דפק בדלת. היא היססה — 'פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי — אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה?' כשפתחה — הלך. יצאה לחפשו. השומרים מצאוה, הכוה, נשאו את רדידה. מחיר חיפוש האהוב בשוקי הלילה. 'הַשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם — אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי — מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.' האהובה אינה מבוישת.
פרק ח' ו-ז — שיא הספר: 'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ — כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ — כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה — קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה.' האהבה מוצגת כוח בעוצמת המוות — בלתי-ניתנת להכחדה. 'מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה — וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ.' אהבה כעוצמה שעומדת מול כל כוח טבע.
פרק ח' ח-יד — האחים והאהובה: האחים שאלו: 'אֲחֹתֵנוּ הַקְּטַנָּה... מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ?' — הם מתכוונים לשלוט על בחירתה. האהובה ענתה בביטחון: 'אֲנִי חוֹמָה — וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.' היא לא זקוקה להגנה חיצונית — היא כבר מוגנת מבפנים.
מה הופך את שיר השירים ל'הולך נגד הרוח'? — קולה של האהובה חזק, גלוי ובלתי-מתנצל. היא חיפשה את דודה בשוקי הלילה — מקום שאישה לא אמורה להיות בו. היא הכריזה אהבתה בפני 'בנות ירושלים'. היא ענתה לאחיה בביטחון. זוהי אישה שמסרבת להסתיר את רגשותיה.
ממד הפרשנות — שיר השירים נקרא גם כמשל לברית בין ה' לישראל: הדוד הוא ה', האהובה היא כנסת ישראל. החיפוש הוא גלות; המציאה — גאולה. אך גם כפשוטו — כסיפור אהבה אנושי — יש בו ערך. שני הרבדים אינם סותרים: אהבה אנושית אמיתית היא גם קדושה.
האהבה כסיכון מחושב — בכל פרק שיר השירים, האהובה בוחרת לחפש גם כשיש מחיר: לצאת בלילה, להיות מוכה על ידי השומרים, להיות מוכרת בשוק. היא לא מחפשת את הנוח — מחפשת את האמיתי. זהו לב היחידה: 'הולך נגד הרוח' אינו אומר להיות פזיז — אומר לא לוותר על מה שנכון.
הצד הספרותי — שיר השירים מלא דימויים מהטבע: 'כְּשֹׁשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.' 'קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.' הטבע אינו רקע — הוא שותף לאהבה. האביב הוא מטפורה לרגע הנכון: 'הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלָךְ לוֹ.'
ר' עקיבא ושיר השירים: בוויכוח על קנוניזציה אמר ר' עקיבא: 'העולם לא היה שווה היום שניתן בו שיר השירים לישראל.' כל הכתובים קדש — אך שיר השירים קדש קדשים. כלומר: ספר שעוסק באהבה אנושית, שפתחה כך, נחשב לקדוש מכל הקדשים. מה גדול מזה? הכרה שאהבה אנושית היא מן הדברים הנשגבים ביותר בבריאה.
