סיכום על שייכות וזרות — מגילת רות

תנ״ך · כיתה י״א

הנקודות החשובות

• מגילת רות פותחת בשבר: אלימלך, נעמי ובניהם עזבו את בית לחם בשל רעב ועברו לשדה מואב. שם מתו אלימלך ושני הבנים, ונעמי נשארה עם שתי כלותיה המואביות — ערפה ורות. הכלות יצאו איתה לדרך, אך נעמי אמרה להן לחזור לבית אמן ולהמצא מנוחה בבית איש. ערפה שחקה, בכתה — ושבה.
• רות לא שבה. 'וַתִּדְבַּק בָּהּ.' היא אמרה לנעמי: 'אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ — כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ — וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין — עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.' הצהרה מוחלטת: היא מאמצת עם, אלוהים ואת נעמי עצמה. לא בגלל חובה — בגלל אהבה ובחירה חופשית.
• בבית לחם: נעמי חזרה שרוטה ושבורה. 'אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי — קְרֶאן לִי מָרָא.' היא ביקשה שישנו את שמה מ'נועם' ל'מרירות'. רות — הנכרייה — יצאה לשדה לקחת שיורי לקט: 'אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקְטָה בַשִּׁבֳּלִים.' היא לא ביקשה צדקה — ביקשה לעבוד.
• בועז ראה את רות בשדה ושמע עליה. 'שֻׁמַּע לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ.' הוא ביקש מן הנערים לא להגיע אליה ושתשתה מהכדות שלהם. כשרות שאלה מדוע מצאה חן בעיניו, ענה: 'יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ — וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.' ברכה שמשלבת את האל שרות אימצה.
• פרק ג' — הגורן: נעמי שלחה את רות אל בועז בגורן בלילה. 'וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתִּי.' רות עשתה. בחצות לילה נבהל בועז — ורות גילתה את עצמה: 'אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶך — וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה.' היא מבקשת גאולה בשפה של ברית — כנף המכסה כמו כנפי ה' שהוזכרו בדברי בועז.
• בועז ציין שרות יכלה ללכת אחרי צעירים — ובחרה בו. 'כֹּל שַׁעַר עַמִּי יוֹדֵעַ כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.' הוא מכיר בערכה. אך יש מכשול: קרוב גואל אחר קרוב יותר. בועז טיפל בעניין בשער העיר. הגואל ויתר — בועז גאל את שדה אלימלך ואת רות.
• פרק ד' — הגאולה: 'וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.' נולד עובד. נשות בית לחם אמרו לנעמי: 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם.' הגאולה לנעמי — שחזרה מרה ושכולה — הגיעה דרך הכלה הנכרייה שלה. רות ילדה; עובד ילד את ישי; ישי ילד את דוד.
• השאלה המרכזית: מי היא רות? — היא מואבייה שבחרה להשתייך לישראל. בית לחם קיבל אותה — לא בלי ספקנות ('ניכרת' היא בשדה), אך בועז, בשם ה', מכיר בה כאשת חיל. שייכותה לא ניתנה לה — היא כבשה אותה בדרך של נאמנות ועבודה.
• המגילה ומצוות הגר: 'לֹא תִתְעַבֵּב אֶת הָאֱדֹמִי — כִּי אָחִיךָ הוּא.' המגילה נכתבה בחלקה כדי לחדד את יחס ישראל לגר. רות — המואבייה שאמורה להיות אויבת — הפכה לאם שושלת. ה'זר' שנחשד יכול להיות האדם הכי נאמן.
• הזיקה לחג השבועות: מגילת רות נקראת בשבועות — חג מתן תורה. הברית בסיני גם היא מעשה קבלה מרצון: ישראל אמרו 'נעשה ונשמע'. רות עשתה בדיוק אותו הדבר — קיבלה עם ואלוהים מרצון, ללא כפייה. שבועות חוגג קבלת ברית; רות מגלמת אותה.

הסיפור המלא

מגילת רות פותחת בשבר: אלימלך, נעמי ובניהם עזבו את בית לחם בשל רעב ועברו לשדה מואב. שם מתו אלימלך ושני הבנים, ונעמי נשארה עם שתי כלותיה המואביות — ערפה ורות. הכלות יצאו איתה לדרך, אך נעמי אמרה להן לחזור לבית אמן ולהמצא מנוחה בבית איש. ערפה שחקה, בכתה — ושבה.

רות לא שבה. 'וַתִּדְבַּק בָּהּ.' היא אמרה לנעמי: 'אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ — כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ — וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין — עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.' הצהרה מוחלטת: היא מאמצת עם, אלוהים ואת נעמי עצמה. לא בגלל חובה — בגלל אהבה ובחירה חופשית.

בבית לחם: נעמי חזרה שרוטה ושבורה. 'אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי — קְרֶאן לִי מָרָא.' היא ביקשה שישנו את שמה מ'נועם' ל'מרירות'. רות — הנכרייה — יצאה לשדה לקחת שיורי לקט: 'אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקְטָה בַשִּׁבֳּלִים.' היא לא ביקשה צדקה — ביקשה לעבוד.

בועז ראה את רות בשדה ושמע עליה. 'שֻׁמַּע לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ.' הוא ביקש מן הנערים לא להגיע אליה ושתשתה מהכדות שלהם. כשרות שאלה מדוע מצאה חן בעיניו, ענה: 'יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ — וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.' ברכה שמשלבת את האל שרות אימצה.

פרק ג' — הגורן: נעמי שלחה את רות אל בועז בגורן בלילה. 'וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתִּי.' רות עשתה. בחצות לילה נבהל בועז — ורות גילתה את עצמה: 'אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶך — וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה.' היא מבקשת גאולה בשפה של ברית — כנף המכסה כמו כנפי ה' שהוזכרו בדברי בועז.

בועז ציין שרות יכלה ללכת אחרי צעירים — ובחרה בו. 'כֹּל שַׁעַר עַמִּי יוֹדֵעַ כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.' הוא מכיר בערכה. אך יש מכשול: קרוב גואל אחר קרוב יותר. בועז טיפל בעניין בשער העיר. הגואל ויתר — בועז גאל את שדה אלימלך ואת רות.

פרק ד' — הגאולה: 'וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.' נולד עובד. נשות בית לחם אמרו לנעמי: 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם.' הגאולה לנעמי — שחזרה מרה ושכולה — הגיעה דרך הכלה הנכרייה שלה. רות ילדה; עובד ילד את ישי; ישי ילד את דוד.

השאלה המרכזית: מי היא רות? — היא מואבייה שבחרה להשתייך לישראל. בית לחם קיבל אותה — לא בלי ספקנות ('ניכרת' היא בשדה), אך בועז, בשם ה', מכיר בה כאשת חיל. שייכותה לא ניתנה לה — היא כבשה אותה בדרך של נאמנות ועבודה.

המגילה ומצוות הגר: 'לֹא תִתְעַבֵּב אֶת הָאֱדֹמִי — כִּי אָחִיךָ הוּא.' המגילה נכתבה בחלקה כדי לחדד את יחס ישראל לגר. רות — המואבייה שאמורה להיות אויבת — הפכה לאם שושלת. ה'זר' שנחשד יכול להיות האדם הכי נאמן.

הזיקה לחג השבועות: מגילת רות נקראת בשבועות — חג מתן תורה. הברית בסיני גם היא מעשה קבלה מרצון: ישראל אמרו 'נעשה ונשמע'. רות עשתה בדיוק אותו הדבר — קיבלה עם ואלוהים מרצון, ללא כפייה. שבועות חוגג קבלת ברית; רות מגלמת אותה.