סיכום על שייכות וזרות — מגילת אסתר

תנ״ך · כיתה י״א

הנקודות החשובות

• מגילת אסתר מתרחשת בשושן בירת פרס, בזמן מלכות אחשוורוש. אסתר — יתומה שגדלה אצל דודה מרדכי — נלקחת לחרם המלכותי. 'וְאֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ — כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי.' היא מסתירה זהותה — כנדרש ממנה. אישה בין שתי נאמנויות.
• מרדכי היהודי — 'וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶך אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן — וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.' מרדכי לא הסתיר יהדותו — פעל אחרת בדיוק מאסתר. הוא לא כרע, לא השתחווה, ואנשי השער שאלוהו מדוע. הסירוב גלוי ופומבי.
• המן שמע שמרדכי לא כרע — 'וַיִּמְלָא הָמָן חֵמָה.' הוא לא הסתפק בנקמה אישית: 'וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.' מסירוב של יחיד לגזרת שמד על כל עם. המן הסביר לאחשוורוש: 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים — וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם.' הזרות כאיום.
• מרדכי שמע על הגזרה ויצא לרחוב בשק ואפר. שלח לאסתר: 'אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶך מִכָּל הַיְּהוּדִים.' ואחר כך: 'מִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?' — המשפט שמגדיר את הפרשה. יש עיתוי בחיים; יש לנצלו.
• אסתר ניצבת בצומת: אם תיגש אל המלך ללא קריאה — 'אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית' — מוות. אם לא תיגש — עמה ימות. היא בחרה: 'וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.' הכרת הסיכון + בחירה לפעול. לפני שניגשה אסתר ביקשה: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... וְצוּמוּ עָלַי.' היחיד זקוק לקהילה.
• אסתר ניגשה — המלך שלח לה שרביט הזהב. 'וַתָּבוֹא אֶסְתֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶך.' היא לא תבעה מיד — הזמינה את המלך ואת המן לסעודה. פעמיים. ובסעודה השנייה בלבד חשפה: 'כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד.' ואז: 'אֲשֶׁר זֶה הָמָן — הָרָע הַזֶּה.' גילוי זהות בעיתוי מחושב.
• המן נתלה על העץ שהכין למרדכי. המלך נתן לאסתר את בית המן — ולמרדכי את הטבעת. 'וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶך בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר.' הפוך נהפך. אך הגזרה קיימת — כתב המלך אינו ניתן לביטול.
• הפתרון: 'כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.' אסתר ומרדכי כתבו אגרות: ליהודים רשות להתגונן ולהתאסף. 'וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר — מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶך וְדָתוֹ מַגִּיעַ — שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב.' גאולה — כמעט.
• פורים — 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר.' חג פורים נוסד כזיכרון לניסה. 'עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים — עַל שֵׁם הַפּוּר.' הפור — הגורל שזרק המן — נהפך לשם חג הישועה. גם שם החג הוא הפיכה.
• ה' נעדר מהמגילה — שמו אינו נזכר לאורך כל הטקסט. ועם זאת אפשר לראות ידו בכל מקום: בעיתוי הגורלי, בשינה שנדדה מעיני המלך, בהפיכת הגלגל. המגילה מציעה תפיסת השגחה: ה' פועל דרך בני-אדם, דרך מקרים, דרך עיתוי — לא דרך נס גלוי.

הסיפור המלא

מגילת אסתר מתרחשת בשושן בירת פרס, בזמן מלכות אחשוורוש. אסתר — יתומה שגדלה אצל דודה מרדכי — נלקחת לחרם המלכותי. 'וְאֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ — כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי.' היא מסתירה זהותה — כנדרש ממנה. אישה בין שתי נאמנויות.

מרדכי היהודי — 'וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶך אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן — וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.' מרדכי לא הסתיר יהדותו — פעל אחרת בדיוק מאסתר. הוא לא כרע, לא השתחווה, ואנשי השער שאלוהו מדוע. הסירוב גלוי ופומבי.

המן שמע שמרדכי לא כרע — 'וַיִּמְלָא הָמָן חֵמָה.' הוא לא הסתפק בנקמה אישית: 'וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.' מסירוב של יחיד לגזרת שמד על כל עם. המן הסביר לאחשוורוש: 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים — וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם.' הזרות כאיום.

מרדכי שמע על הגזרה ויצא לרחוב בשק ואפר. שלח לאסתר: 'אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶך מִכָּל הַיְּהוּדִים.' ואחר כך: 'מִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?' — המשפט שמגדיר את הפרשה. יש עיתוי בחיים; יש לנצלו.

אסתר ניצבת בצומת: אם תיגש אל המלך ללא קריאה — 'אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית' — מוות. אם לא תיגש — עמה ימות. היא בחרה: 'וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.' הכרת הסיכון + בחירה לפעול. לפני שניגשה אסתר ביקשה: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... וְצוּמוּ עָלַי.' היחיד זקוק לקהילה.

אסתר ניגשה — המלך שלח לה שרביט הזהב. 'וַתָּבוֹא אֶסְתֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶך.' היא לא תבעה מיד — הזמינה את המלך ואת המן לסעודה. פעמיים. ובסעודה השנייה בלבד חשפה: 'כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד.' ואז: 'אֲשֶׁר זֶה הָמָן — הָרָע הַזֶּה.' גילוי זהות בעיתוי מחושב.

המן נתלה על העץ שהכין למרדכי. המלך נתן לאסתר את בית המן — ולמרדכי את הטבעת. 'וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶך בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר.' הפוך נהפך. אך הגזרה קיימת — כתב המלך אינו ניתן לביטול.

הפתרון: 'כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.' אסתר ומרדכי כתבו אגרות: ליהודים רשות להתגונן ולהתאסף. 'וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר — מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶך וְדָתוֹ מַגִּיעַ — שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב.' גאולה — כמעט.

פורים — 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר.' חג פורים נוסד כזיכרון לניסה. 'עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים — עַל שֵׁם הַפּוּר.' הפור — הגורל שזרק המן — נהפך לשם חג הישועה. גם שם החג הוא הפיכה.

ה' נעדר מהמגילה — שמו אינו נזכר לאורך כל הטקסט. ועם זאת אפשר לראות ידו בכל מקום: בעיתוי הגורלי, בשינה שנדדה מעיני המלך, בהפיכת הגלגל. המגילה מציעה תפיסת השגחה: ה' פועל דרך בני-אדם, דרך מקרים, דרך עיתוי — לא דרך נס גלוי.