סיכום על שידוך רבקה ויצחק – עבד אברהם יוצא לחרן
הנקודות החשובות
- אברהם היה זקן מאוד ורצה למצוא אישה ליצחק בנו. הוא לא רצה שיצחק יישא אישה מבנות הכנענים, אלא מבנות משפחתו שגרה בחרן.
- אברהם שלח את עבדו הנאמן – אליעזר – למסע ארוך לחרן כדי למצוא אישה ליצחק. אברהם השביע את אליעזר שיעמוד במשימה.
- אליעזר לקח עמו גמלים ומתנות יקרות ויצא לדרך. לפני שהחל לחפש, התפלל לה': 'ה' אלוהי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום.'
- אליעזר ביקש סימן מה': הנערה שתאמר לו 'שתה וגם גמליך אשקה' – היא תהיה הנבחרת. רבקה יצאה לבאר ועשתה בדיוק כך, לפני שאליעזר סיים להתפלל.
- רבקה הייתה בתו של בתואל ואחות לבן – בני משפחת אברהם. אליעזר נתן לה נזם זהב ושני צמידים, ושאל אם יש מקום לו ולגמליו ללון.
- לבן ראה את הנזם ואת הצמידים ומיהר לצאת לקבל את פני אליעזר. הוא הזמין אותו לביתו ופירק את הגמלים.
- אליעזר סיפר לבתואל וללבן את כל הסיפור – שליחות אברהם, תפילתו, הסימן שביקש, ומה שרבקה עשתה. הוא שאל אם ייתנו לרבקה ללכת עמו.
- בתואל ולבן ענו: 'מה' יצא הדבר' – ניכר שזו גזרת שמים, ולכן הסכימו לתת את רבקה לאישה ליצחק.
- אליעזר שלח מתנות לרבקה ולמשפחתה ולן בביתם. בבוקר שאל אם רבקה תלך. שאלו את רבקה עצמה, והיא ענתה: 'אֵלֵךְ' – החלטה עצמאית ואמיצה.
- כשיצחק ראה את הגמלים מרחוק, ירד לפגוש אותם. רבקה ראתה אותו ושאלה מי הוא. כשנאמר לה שהוא יצחק – ירדה מהגמל ועטתה צעיפה. יצחק אהב אותה, ונוחם לאחר מות אמו שרה.
הסיפור המלא
אַבְרָהָם הָיָה זָקֵן, וְהוּא רָצָה לִמְצֹא אִשָּׁה טוֹבָה לְיִצְחָק בְּנוֹ. הוּא לֹא רָצָה שֶׁיִצְחָק יִשָּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֶלָּא אִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁגָּרָה בְּחָרָן.
אַבְרָהָם קָרָא לְעַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, אֱלִיעֶזֶר, וְהִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְחָרָן וְיָבִיא אִשָּׁה לְיִצְחָק. הָעֶבֶד שָׁאַל מָה יַעֲשֶׂה אִם הָאִשָּׁה לֹא תִּרְצֶה לָבוֹא, וְאַבְרָהָם אָמַר שֶׁהַשֵּׁם יַעֲזֹר לוֹ בַּדֶּרֶךְ.
אֱלִיעֶזֶר לָקַח גְּמַלִּים וּמַתָּנוֹת וְיָצָא לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְיַד הַבְּאֵר, הוּא הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם וּבִקֵּשׁ סִימָן: הַנַּעֲרָה שֶׁתֹּאמַר לוֹ 'שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה' תִּהְיֶה הָאִשָּׁה הַמַּתְאִימָה לְיִצְחָק.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁסִּיֵּם אֱלִיעֶזֶר לְהִתְפַּלֵּל, יָצְאָה רִבְקָה אֶל הַבְּאֵר. הִיא הָיְתָה נַעֲרָה טוֹבָה וַחֲרֻצָה. אֱלִיעֶזֶר בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה מְעַט מַיִם, וְרִבְקָה מִהֲרָה לָתֵת לוֹ לִשְׁתּוֹת.
אַחֲרֵי שֶׁנָּתְנָה לוֹ מַיִם, רִבְקָה אָמְרָה שֶׁגַּם לַגְּמַלִּים תִּשְׁאַב מַיִם. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁל חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי גְּמַלִּים צְרִיכִים הַרְבֵּה מַיִם. אֱלִיעֶזֶר הֵבִין שֶׁהַשֵּׁם הִצְלִיחַ אֶת דַּרְכּוֹ.
אֱלִיעֶזֶר נָתַן לְרִבְקָה נֶזֶם וּצְמִידִים, וְשָׁאַל מִי מִשְׁפַּחְתָּהּ וְאִם יֵשׁ מָקוֹם לָלוּן. רִבְקָה סִפְּרָה שֶׁהִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן, וְשֶׁיֵּשׁ בַּבַּיִת מָקוֹם לָאוֹרְחִים וְגַם לַגְּמַלִּים.
לָבָן יָצָא לִקְרַאת אֱלִיעֶזֶר וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לַבַּיִת. אֱלִיעֶזֶר לֹא רָצָה לֶאֱכֹל עַד שֶׁיְּסַפֵּר אֶת שְׁלִיחוּתוֹ. הוּא סִפֵּר עַל אַבְרָהָם, עַל יִצְחָק, עַל הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, וְעַל הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה רִבְקָה.
מִשְׁפַּחַת רִבְקָה אָמְרָה: 'מֵהַשֵּׁם יָצָא הַדָּבָר', וְהִסְכִּימָה שֶׁרִבְקָה תֵּלֵךְ לְיִצְחָק. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבְקָה אִם הִיא רוֹצָה לָלֶכֶת, הִיא עָנְתָה בְּאֹמֶץ: 'אֵלֵךְ'.
רִבְקָה יָצְאָה עִם אֱלִיעֶזֶר לְאֶרֶץ כְּנַעַן. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת יִצְחָק, הִיא יָרְדָה מֵעַל הַגָּמָל וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ. יִצְחָק לָקַח אֶת רִבְקָה לְאִשָּׁה, אָהַב אוֹתָהּ, וְהִתְנַחֵם אַחֲרֵי מוֹת שָׂרָה אִמּוֹ.
