סיכום על שופטים קטנים ויפתח – נדרו הטראגי
הנקודות החשובות
- לאחר אבימלך, הספר מזכיר שופטים קטנים בתיאור תמציתי: תולע בן פואה שנפט את ישראל עשרים ושלוש שנה, ויאיר הגלעדי שנפט עשרים ושתיים שנה ולו שלושים בנים.
- ישראל שב לחטוא ועובד את בעלי הגויים. ה' כועס ומוסרם ביד פלישתים ובני עמון. ישראל נדכא שמונה עשרה שנה ואז זועק לה'. ה' מגיב בחריפות: 'לכו וזעקו אל האלוהים אשר בחרתם בם, המה יושיעו לכם'.
- ישראל מסיר את האלוהים הנוכרים ואומר: 'חטאנו'. הטקסט אומר שה' 'ותקצר נפשו בעמל ישראל' – ביטוי אנושי עוצמתי: ה' 'לא יכול' לראות את סבל עמו.
- יפתח הגלעדי הוא גיבור חיל, בן זונה. אחיו גירשוהו מהבית בשל מוצאו. הוא ברח לארץ טוב ואליו נאספו אנשים ריקים.
- כשבני עמון לוחצים, זקני גלעד הולכים ליפתח ומציעים לו לשוב ולהנהיג. יפתח מקבל בתנאי: אם ינצח, יהיה לראש עליהם. הוא שב.
- יפתח שולח מלאכים למלך עמון ומנהל משא ומתן ארוך על סיבת המלחמה. מלך עמון טוען שהאדמה גנובה. יפתח מפריך: ישראל לא לקח מעמון אלא מסיחון ועוג.
- רוח ה' תהיה על יפתח. לפני הקרב הוא נודר נדר: 'אם נתון תתן את בני עמון בידי, והיה היוצא אשר יצא מדלתות ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה'.
- יפתח מנצח את עמון. כשהוא שב ביתה – בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות. הוא קורע בגדיו וזועק: 'אהה בתי, הכרע הכרעתני!' – הנדר מוחזר עליו.
- הבת מקבלת את גזר דינה ומבקשה רק שניים: שני חודשים לבכות על בתוליה בהרים. לאחר מכן תחזור לאביה ויעש לה כנדרו. הבת מעולם לא ידעה איש.
- הסיפור שנוי במחלוקת: האם יפתח הקריב את בתו ממש כעולה, או הקדישה לשירות ה' בבתולים? הטקסט מכוון לכך שהנדר חייב אותו. הסיפור מלמד שנדרים בלתי מחושבים יכולים להוביל לטרגדיה.
הסיפור המלא
לאחר תקופת אבימלך מזכיר ספר שופטים כמה שופטים קטנים, כלומר שופטים שהתיאור עליהם קצר מאוד. תולע בן פואה שפט את ישראל עשרים ושלוש שנה, ואחריו יאיר הגלעדי שפט עשרים ושתיים שנה.
התיאור הקצר של השופטים הקטנים מראה שהיו תקופות של הנהגה ושקט גם בין הסיפורים הגדולים. אולם לאחר מכן חזר ישראל לחטוא ולעבוד אלוהים אחרים.
בני ישראל עבדו את הבעלים, את העשתרות ואת אלוהי העמים שסביבם. בעקבות זאת כעס ה' ומסר אותם ביד פלישתים וביד בני עמון.
בני עמון לחצו את ישראל שמונה עשרה שנה, במיוחד את יושבי עבר הירדן בגלעד. הלחץ היה קשה, וישראל שוב זעק אל ה'.
הפעם תשובת ה' היתה חריפה. ה' אמר להם: לכו וזעקו אל האלוהים אשר בחרתם בהם, הם יושיעו לכם. כלומר, ה' הראה לישראל את האבסורד שבעבודת האלילים.
ישראל הודו בחטאם ואמרו: חטאנו. הם הסירו את אלוהי הנכר מקרבם ועבדו את ה'. הכתוב מתאר שה' קצרה נפשו בעמל ישראל, ביטוי שמראה את כאב ה' על סבל עמו.
באותו זמן יפתח הגלעדי היה גיבור חיל, אך מוצאו היה קשה מבחינה חברתית. הוא היה בן אשה זונה, ואחיו גירשו אותו מבית אביו כדי שלא יירש איתם.
יפתח ברח לארץ טוב, ושם נאספו אליו אנשים ריקים. הוא נעשה מנהיג של אנשים שנדחקו לשולי החברה, אך גם היה בעל כוח וניסיון.
כאשר בני עמון נלחמו בישראל, זקני גלעד פנו אל יפתח וביקשו ממנו לחזור ולהיות להם לקצין. יפתח הזכיר להם שהם שנאו אותו וגירשו אותו.
זקני גלעד הבטיחו שאם יפתח יציל אותם מבני עמון, הוא יהיה להם לראש. יפתח הסכים, והדברים נאמרו לפני ה' במצפה.
לפני המלחמה ניסה יפתח לפתור את הסכסוך בדיבור. הוא שלח מלאכים אל מלך בני עמון ושאל מדוע הוא נלחם בישראל.
מלך עמון טען שישראל לקח את ארצו כשעלה ממצרים. יפתח ענה באריכות שהטענה אינה נכונה: ישראל לא לקח מארץ עמון, אלא נלחם בסיחון מלך האמורי, וה' נתן את הארץ ביד ישראל.
יפתח גם הזכיר שעברו מאות שנים, ואם לעמון היתה טענה אמיתית, מדוע לא דרש את הארץ לפני כן. כך יפתח מוצג לא רק כלוחם, אלא גם כמנהיג שיודע לטעון טענות היסטוריות ומשפטיות.
מלך בני עמון לא שמע לדברי יפתח. אז היתה רוח ה' על יפתח, והוא עבר בגלעד ובמנשה ויצא למלחמה נגד בני עמון.
לפני הקרב נדר יפתח נדר קשה ומסוכן. הוא אמר שאם ה' ייתן את בני עמון בידו, אז היוצא מדלתות ביתו לקראתו בשובו בשלום יהיה לה', והוא יעלהו עולה.
יפתח ניצח את בני עמון מכה גדולה. אבל כאשר חזר לביתו, יצאה בתו לקראתו בתופים ובמחולות. היא היתה בתו היחידה, ולא היה לו בן או בת אחרת.
יפתח קרע את בגדיו וזעק בכאב, מפני שהבין שנדרו חוזר עליו. בתו אמרה לו שאם יצא הדבר מפיו לה', עליו לעשות כאשר נדר, אך ביקשה שני חודשים ללכת להרים ולבכות על בתוליה.
לאחר שני חודשים חזרה בת יפתח אל אביה, והכתוב אומר שעשה לה את נדרו אשר נדר. הסיפור קשה ושנוי במחלוקת: יש מפרשים שהקריב אותה ממש, ויש מפרשים שהקדישה לחיי פרישות ושירות לה'.
לאחר סיפור הנדר באה גם פרשה קשה עם שבט אפרים. אנשי אפרים כעסו על יפתח שלא קרא להם למלחמה, ואיימו לשרוף עליו את ביתו.
יפתח ואנשי גלעד נלחמו באפרים ותפסו את מעברות הירדן. כדי לזהות את אנשי אפרים ביקשו מהם לומר שיבולת. מי שאמר סיבולת נודע כאפרתי ונהרג. זו היתה מלחמת אחים קשה וכואבת.
סיפור יפתח מלמד על מורכבות גדולה: אדם דחוי יכול להפוך למנהיג, אבל מנהיגות בלי זהירות בדיבור ובלי שיקול דעת רוחני יכולה להביא טרגדיה.
הסיפור מדגיש במיוחד את הסכנה שבנדרים חפוזים. דברי האדם מול ה' הם עניין חמור, ולכן צריך לחשוב היטב לפני שמתחייבים בנדר או בשבועה.
