סיכום על עקדת יצחק
הנקודות החשובות
- אחרי כל הניסיונות הקודמים, בא הניסיון הקשה ביותר באברהם. אלוהים קרא לאברהם ואמר לו: ׳קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק — וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה.׳ אלוהים ביקש מאברהם להעלות את יצחק לעולה — לקרבן.
- זה היה הניסיון הכי קשה שיכול להיות. יצחק היה הבן היחיד של אברהם ושרה — הבן שחיכו לו כל כך הרבה שנים, הבן שנולד בנס, הבן שכל ההבטחות תלויות בו. ועכשיו אלוהים מבקש להקריב אותו?
- אברהם השכים בבוקר מוקדם — לא חיכה ולא הסס. הוא חבש את חמורו, לקח שני נעריו ואת יצחק בנו, בקע עצי עולה, וקם והלך אל המקום שאמר לו אלוהים.
- ביום השלישי הרים אברהם את עיניו וראה את המקום מרחוק. הוא אמר לנעריו: ׳שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר — וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.׳ אברהם אמר ׳נשובה׳ — שניהם יחזרו!
- אברהם שם על יצחק את עצי העולה. הם הלכו יחד בשתיקה. יצחק שאל את אביו: ׳הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים — וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?׳ אברהם ענה: ׳אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי.׳ — אלוהים יספק את הכבש.
- הגיעו אל המקום. אברהם בנה מזבח, ערך את העצים, עקד — כרך וקשר — את יצחק בנו, ושם אותו על המזבח על גבי העצים. הוא שלח את ידו ולקח את המאכלת — הסכין — לשחוט את בנו.
- ברגע האחרון קרא מלאך אלוהים מן השמיים: ׳אַבְרָהָם! אַבְרָהָם!׳ אברהם ענה: ׳הִנֵּנִי.׳ המלאך אמר: ׳אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה — כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.׳
- אברהם הרים את עיניו וראה מאחוריו אַיִל — כבש זכר — נאחז בסבך בקרניו. אברהם לקח את האיל והעלה אותו לעולה במקום בנו. הוא קרא לאותו מקום: ׳ה׳ יִרְאֶה׳ — המקום שבו אלוהים יראה ויספק.
- מלאך אלוהים קרא לאברהם שנית מן השמיים ואמר: ׳בִּי נִשְׁבַּעְתִּי — יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.׳ כלומר: אלוהים נשבע בעצמו! ובגלל שאברהם לא חשך את בנו — ייברכו כל גויי הארץ בזרע אברהם.
- עקדת יצחק היא הניסיון העשירי והאחרון של אברהם — והקשה מכולם. הסיפור מראה שאמונת אברהם באלוהים הייתה שלמה לגמרי. אברהם עמד בניסיון ולכן הוא ראוי להיות אבי האומה — אבי עם ישראל לדורות עולם.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי שֶׁיִצְחָק גָּדַל, נִסָּה הַשֵּׁם אֶת אַבְרָהָם. הַשֵּׁם קָרָא לוֹ: "אַבְרָהָם", וְאַבְרָהָם עָנָה: "הִנֵּנִי".
הַשֵּׁם צִוָּה עַל אַבְרָהָם לָקַחַת אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ שָׁם. הַצִּוּוּי הָיָה קָשֶׁה מְאֹד.
אַבְרָהָם קָם בַּבֹּקֶר, חָבַשׁ אֶת הַחֲמוֹר וְלָקַח אֶת יִצְחָק וּשְׁנֵי נְעָרִים. הוּא הָלַךְ בֶּאֱמוּנָה לַמָּקוֹם שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם.
בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל יִצְחָק: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?" אַבְרָהָם עָנָה: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה".
כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמָּקוֹם, בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ וְעָרַךְ אֶת הָעֵצִים. בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן קָרָא אֵלָיו מַלְאַךְ הַשֵּׁם וְאָמַר: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".
אַבְרָהָם רָאָה אַיִל נֶאֱחָז בַּסְּבַךְ, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בִּמְקוֹם יִצְחָק. הַשֵּׁם בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם עַל אֱמוּנָתוֹ.
הַסִּפּוּר מְלַמֵּד עַל אֱמוּנָה גְּדוֹלָה, עַל מִבְחָן קָשֶׁה וְעַל רַחֲמֵי הַשֵּׁם. יִצְחָק נִשְׁאַר בַּחַיִּים, וְהַבְּרָכָה לְאַבְרָהָם הִתְחַזְּקָה.
