סיכום על עם ישראל במצרים — השעבוד וגזרות פרעה
הנקודות החשובות
- עם ישראל הגיע למצרים בתקופת יוסף, וכל המשפחה התיישבה בארץ גושן. בתחילה חיו בני ישראל בשלום ובשפע.
- לאחר מות יוסף ודורו, קם מלך חדש על מצרים – פרעה – שלא זכר את יוסף ולא ידע על הטובה שעשה לעם המצרי.
- פרעה חשש מאוד מבני ישראל כי ראה שהם מתרבים ומתחזקים מאוד, ופחד שמא יצטרפו לאויבי מצרים במלחמה.
- כדי לשבור את כוחם של בני ישראל, הפך אותם פרעה לעבדים. הם נאלצו לעבוד בעבודת פרך קשה מאוד בבניית ערי מסכנות – פיתום ורעמסס.
- על אף העבודה הקשה, בני ישראל המשיכו להתרבות. ככל שסבלו יותר, כך גדל מספרם – דבר שהפחיד את פרעה עוד יותר.
- פרעה נתן פקודה אכזרית למילדות העבריות – שִׁפְרָה ופועה – לרצוח כל בן זכר שנולד לעברייה מיד בלידתו.
- המילדות יראו את אלוהים ולא שמעו לפקודת פרעה. הן הצילו את הילדים ואמרו לפרעה שהנשים העבריות יולדות בזריזות לפני שהן מגיעות.
- בגלל אומץ לבן של המילדות, גמל להן אלוהים וייסד להן בתים – כלומר, העניק להן ברכה ושכר על מעשיהן הטובים.
- פרעה לא ויתר ונתן פקודה חמורה עוד יותר לכל עמו: כל בן זכר שייוולד לעברים יושלך ליאור – לנהר הנילוס – ויטבע.
- גזרות פרעה גרמו לסבל רב לעם ישראל, אך האמונה באלוהים ורצון החיים שמרו על העם וחיזקו אותו. זוהי תחילת הדרך שתוביל לגאולה ויציאת מצרים.
הסיפור המלא
בְּסוֹף סֵפֶר בְּרֵאשִׁית יָרַד יַעֲקֹב עִם בָּנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ לְמִצְרַיִם. יוֹסֵף הָיָה שַׁלִּיט חָשׁוּב בְּמִצְרַיִם, וּבִזְכוּתוֹ קִבְּלָה הַמִּשְׁפָּחָה מָקוֹם טוֹב בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. שָׁם יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִחְיוֹת, לְגַדֵּל מִשְׁפָּחוֹת וּלְהִתְפַּתֵּחַ.
הַזְּמַן עָבַר, יוֹסֵף וְאֶחָיו מֵתוּ, וְקָם דּוֹר חָדָשׁ בְּמִצְרַיִם. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נִשְׁאֲרוּ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה; הֵם פָּרוּ, רָבוּ וְנַעֲשׂוּ עַם גָּדוֹל. הַתּוֹרָה מְדַגֶּשֶׁת שֶׁהָאָרֶץ נִמְלְאָה מֵהֶם, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁבִּרְכַּת הַשֵּׁם הִתְקַיְּמָה.
אָז קָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. הוּא לֹא זָכַר אֶת הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף לְמִצְרַיִם בִּשְׁנוֹת הָרָעָב. בִּמְקוֹם הַכָּרַת הַטּוֹבָה, פַּרְעֹה הֶחָדָשׁ הִתְבּוֹנֵן בְּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפַחַד וּבְחֲשָׁד.
פַּרְעֹה אָמַר לְעַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הוּא חָשַׁשׁ שֶׁאִם תִּהְיֶה מִלְחָמָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִצְטָרְפוּ לְאוֹיְבֵי מִצְרַיִם וְיַעַזְבוּ אֶת הָאָרֶץ. הַפַּחַד שֶׁל פַּרְעֹה הָפַךְ לְתָכְנִית אַכְזָרִית נֶגֶד עַם שָׁלֵו.
כְּדֵי לְהַחְלִישׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנָּה פַּרְעֹה שָׂרֵי מִסִּים וְהֶעֱבִיד אוֹתָם בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. הֵם נֶאֶלְצוּ לִבְנוֹת עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה: פִּתֹם וְרַעַמְסֵס. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קָשָׁה, מְעַיֶּפֶת וּמַשְׁפִּילָה, וְהַמִּצְרִים הִתְיַחֲסוּ אֲלֵיהֶם בְּקֹשִׁי.
אֲבָל הַתָּכְנִית שֶׁל פַּרְעֹה לֹא הִצְלִיחָה. כְּכָל שֶׁעִנּוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֵּן רָבוּ וְכֵן פָּרָצוּ. בִּמְקוֹם לְהֵחָלֵשׁ, הָעָם הִמְשִׁיךְ לִגְדֹּל. הַדָּבָר הִפְחִיד אֶת הַמִּצְרִים עוֹד יוֹתֵר, וְהֵם הִקְשׁוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֲבוֹדָה.
פַּרְעֹה עָבַר לְגְזֵרָה חֲמוּרָה יוֹתֵר. הוּא קָרָא לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת, שִׁפְרָה וּפוּעָה, וְצִוָּה עֲלֵיהֶן לְהָמִית כָּל בֵּן זָכָר שֶׁנּוֹלָד לַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת. זוֹ הָיְתָה גְּזֵרָה אַיֻּמָּה, שֶׁבִּקְּשָׁה לִפְגֹּעַ בַּיְלָדִים הַקְּטַנִּים וּבֶעָתִיד הָעָם.
שִׁפְרָה וּפוּעָה הָיוּ נָשִׁים אַמִּיצוֹת. הֵן יָרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרַיִם. הֵן הִצִּילוּ אֶת הַיְלָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה הָיָה מֶלֶךְ חָזָק וּמְאַיֵּם. בְּמַעֲשֵׂיהֶן הֵן הֶרְאוּ שֶׁיִּרְאַת הַשֵּׁם גְּדוֹלָה מִפַּחַד מִבָּשָׂר וָדָם.
כְּשֶׁפַּרְעֹה שָׁאַל אוֹתָן מַדּוּעַ הֵן מְחַיּוֹת אֶת הַבָּנִים, הֵן עָנוּ שֶׁהַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת יוֹלְדוֹת בִּזְרִיזוּת לִפְנֵי שֶׁהַמְיַלֶּדֶת מַגִּיעָה. הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת שֶׁהַשֵּׁם הֵיטִיב לַמְיַלְּדוֹת, וְעָשָׂה לָהֶן בָּתִּים. כְּלוֹמַר, הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָן עַל הָאֹמֶץ וְעַל הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁלָּהֶן.
אַחֲרֵי שֶׁפַּרְעֹה רָאָה שֶׁגַּם הַגְּזֵרָה הַזֹּאת לֹא הִצְלִיחָה, הוּא צִוָּה עַל כָּל עַמּוֹ גְּזֵרָה חֲמוּרָה עוֹד יוֹתֵר: כָּל בֵּן הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים יֻשְׁלַךְ אֶל הַיְאֹר. הַיְאֹר הוּא נְהַר הַנִּילוֹס, שֶׁהָיָה חָשׁוּב מְאֹד לְמִצְרַיִם. פַּרְעֹה רָצָה לַהֲפֹךְ אֶת מְקוֹר הַחַיִּים לִמְקוֹם שֶׁל סַכָּנָה.
הַפֶּרֶק מְלַמֵּד עַל תְּקוּפָה קָשָׁה מְאֹד בְּחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סָבְלוּ מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה וּמִגְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת, אֲבָל הֵם לֹא נֶעֶלְמוּ. הָעָם הִמְשִׁיךְ לִחְיוֹת וְלִגְדֹּל, וּבְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ כְּבָר מַתְחִילָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַגְּאֻלָּה.
מִתּוֹךְ סִפּוּר הַשִּׁעְבּוּד אָנוּ לוֹמְדִים עַל סַכָּנָה שֶׁל פַּחַד וְשִׂנְאָה, וְגַם עַל כֹּחַ שֶׁל אֱמוּנָה וְאֹמֶץ. פַּרְעֹה נִסָּה לִשְׁבֹּר אֶת הָעָם, אֲבָל שִׁפְרָה וּפוּעָה הֶרְאוּ שֶׁאָדָם אֶחָד שֶׁבּוֹחֵר בַּטּוֹב יָכוֹל לְהַצִּיל חַיִּים וּלְהַדְלִיק אוֹר בְּתוֹךְ תְּקוּפָה קָשָׁה.
