סיכום על סוף ספר שופטים – פסל מיכה, פילגש בגבעה ומלחמת האחים
הנקודות החשובות
- מיכה איש הר אפרים עושה פסל ואפוד ומפיל ממשפחתו לכהן. כשנער לוי מיהודה עובר, מיכה שוכר אותו לכהן בביתו: 'עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי יש לי הלוי לכהן' – עבודת ה' פרטית ומסולפת.
- שבט דן מחפש נחלה. שישה מאות מזוינים עוברים ורואים את בית מיכה. המרגלים שהכירו את הלוי מקודם – גונבים את הפסל והאפוד, ומשכנעים את הלוי לבוא לשמש שבט שלם במקום בית אחד.
- מיכה רודף אחריהם ומתלונן. בני דן אומרים: 'השמע קולך בנו, פן יפגעוך אנשי מר נפש'. הוא מוותר. שבט דן מקים את הפסל בלש (דן) – עבודה זרה בתוך ישראל.
- הסיפור השני: לוי מהר אפרים לוקח פילגש מבית לחם יהודה. הפילגש זונה עליו, עוזבת לבית אביה. הלוי הולך לפייסה, ואחרי חמישה ימים יוצאים בשוב.
- הם מגיעים לגבעה שבבנימין עם רדת הלילה. אין מקבל אותם לאכסניה עד שזקן מהר אפרים מארח אותם. אנשי גבעה מקיפים הבית ומבקשים את הלוי לתשמיש.
- הזקן מציע להם את בתו ואת הפילגש: 'אל נא אחי, אל תרעו, אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו הנבלה הזאת'. הלוי דוחף את הפילגש החוצה. היא נאנסת כל הלילה ובבוקר נמצאת מתה על הסף.
- הלוי מגיע הביתה ומחתך את גופת הפילגש לשנים עשר חלקים ושולח לכל גבולות ישראל. כולם אומרים: 'לא נהייתה ולא נראתה כזאת מיום עלות בני ישראל ממצרים'. קריאה לפעולה.
- ישראל מתאסף כאיש אחד ומבקש מבנימין להסגיר את אנשי גבעה. בנימין מסרב ומוציא לקרב. ישראל נוחל שתי תבוסות קשות – גם כאן פונה לה' בשאלה.
- ביום השלישי, ה' מצווה להתקיף ומבטיח נצחון. ישראל מוציא מארב מאחורי גבעה. בנימין נופל – עשרים וחמישה אלף חלל. שבט בנימין כמעט נמחה.
- ישראל מצטער על כמעט מחיית שבט מאחיו. הם מחפשים פתרון: נשבעים שלא ייתנו בנות לבנימין, אבל מוצאים דרכים לאפשר לשבט להתחדש. הסיפום חוזר על הביטוי: 'בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה'.
הסיפור המלא
סוף ספר שופטים מציג תמונה קשה מאוד של מצב עם ישראל בתקופה שאין בה הנהגה מרכזית ברורה. שוב ושוב חוזר הרעיון: בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
הסיפור הראשון עוסק במיכה איש הר אפרים. מיכה לקח כסף מאמו, ואחר כך השיב אותו. אמו הקדישה חלק מן הכסף לה', אך בפועל נעשה ממנו פסל ומסכה, מעשה הסותר את דרך התורה.
מיכה הקים בביתו מקום פולחן פרטי. הוא עשה אפוד ותרפים ומינה אחד מבניו לכהן. במקום לעבוד את ה' במקום ובדרך שנצטוו, הוא יצר לעצמו עבודת דת פרטית ומסולפת.
לאחר מכן הגיע לבית מיכה נער לוי מבית לחם יהודה. מיכה שמח מאוד והציע לו להיות כהן בביתו תמורת שכר. מיכה חשב שכעת ייטיב לו ה', מפני שיש לו לוי לכהן.
הסיפור מלמד על בלבול רוחני: מיכה משתמש במילים של אמונה בה', אבל מעשיו מערבבים עבודה זרה, פולחן פרטי וכהונה שכירה.
באותם ימים שבט דן חיפש נחלה לשבת בה. מרגלים מבני דן עברו בבית מיכה, הכירו את קולו של הלוי, ושאלו אותו אם דרכם תצליח.
לאחר מכן יצאו אנשי דן בדרכם לכבוש את לש. בדרך עברו שוב בבית מיכה, לקחו את הפסל, האפוד והתרפים, ושכנעו את הלוי לעזוב את מיכה ולהיות כהן לשבט שלם.
מיכה רדף אחרי בני דן והתלונן שלקחו את אלוהיו ואת הכהן שלו. בני דן איימו עליו, והוא הבין שאין לו כוח נגדם וחזר לביתו.
בני דן כבשו את לש, קראו לה דן, והעמידו שם את הפסל של מיכה. כך הפכה עבודה זרה פרטית של אדם אחד לפולחן של שבט שלם בישראל.
הסיפור השני קשה עוד יותר. לוי מהר אפרים יצא מבית לחם יהודה עם פילגשו, ובדרך חזרה הגיעו לעיר גבעה שבנחלת בנימין.
בגבעה לא קיבלו אותם לאכסניה, עד שזקן מהר אפרים הזמין אותם לביתו. בתחילה נראה שיש כאן הכנסת אורחים, אך בלילה מתגלה עומק הקלקול בעיר.
אנשי גבעה הקיפו את הבית ודרשו לפגוע באורח. הזקן ניסה למנוע את המעשה, אך בסופו של דבר הפילגש הוצאה אליהם, ונעשתה בה פגיעה חמורה כל הלילה.
בבוקר נמצאה הפילגש על סף הבית. הלוי לקח אותה לביתו, חתך את גופתה לשנים עשר חלקים ושלח לכל שבטי ישראל. המעשה היה מזעזע ונועד לזעוק שכל העם חייב להגיב.
כל ישראל נחרד ואמר שלא נעשתה כזאת מיום עלות בני ישראל ממצרים. השבטים התאספו כאיש אחד וביקשו לברר את הרעה שנעשתה בגבעה.
ישראל דרש משבט בנימין להסגיר את אנשי גבעה שעשו את הנבלה. אך בני בנימין סירבו, ובמקום לעשות משפט צדק יצאו להילחם באחיהם ישראל.
כך הפך חטא מקומי בעיר אחת למלחמת אחים קשה. ישראל שאל בה' מי יעלה למלחמה, אך בשני הימים הראשונים נחל תבוסות כואבות מול בנימין.
ביום השלישי, לאחר בכי, צום, קרבנות ושאלה בה', הבטיח ה' את הניצחון. ישראל השתמש במארב, ובסופו של דבר בני בנימין הוכו מכה קשה מאוד.
שבט בנימין כמעט נמחה. נשארו רק שש מאות אנשים שברחו אל סלע רימון. לאחר הזעם והמלחמה הבין ישראל שנוצר אסון נוסף: שבט שלם כמעט אבד מישראל.
בני ישראל הצטערו ובכו לפני ה'. הם חיפשו דרך לשקם את בנימין, אך הסתבכו בגלל שבועה שנשבעו שלא לתת מבנותיהם לבני בנימין.
הפתרונות שמצאו היו קשים ומעוררי כאב, וגם הם מראים את עומק הבלבול המוסרי של התקופה. גם כאשר העם רוצה לתקן, הוא עושה זאת בדרכים בעייתיות.
סוף ספר שופטים אינו מסתיים בניצחון שמח, אלא באזהרה חמורה. כשאין הנהגה, אין נאמנות ברורה לתורה וכל אחד עושה את הישר בעיניו, החברה עלולה להתפרק מבפנים.
שני הסיפורים האחרונים, פסל מיכה ופילגש בגבעה, מלמדים שהבעיה בתקופת השופטים אינה רק אויבים מבחוץ. הסכנה הגדולה היא קלקול רוחני ומוסרי בתוך ישראל עצמו.
