סיכום על משה ואהרן לפני פרעה — שלח את עמי
הנקודות החשובות
- לאחר שקיבל את השליחות מה', חזר משה למצרים יחד עם אחיו אהרן. ה' ציווה על אהרן להיות הדובר של משה מול פרעה.
- משה ואהרן כינסו את זקני ישראל, ואהרן דיבר אליהם את כל הדברים שציווה ה'. העם האמין, וכשמעם ששמע ה' את עוניים – השתחוו.
- משה ואהרן נכנסו לארמון פרעה ואמרו לו בשם ה': 'שַׁלַּח אֶת עַמִּי' – בקשה שהפכה לסמל של חירות לעם ישראל לדורות.
- פרעה ענה בגאווה: 'מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח!'
- כדי להוכיח את שליחותם, השליך אהרן את מטהו לפני פרעה ומטה הפך לתנין. אך חרטומי מצרים עשו כן גם הם.
- מטה אהרן בלע את מטות החרטומים – סימן לעליונות ה' על כל כוחות המצרים. אך פרעה לא שינה את דעתו.
- כעונש על סירובו של פרעה, הפך ה' את מי הנילוס לדם – זו הייתה המכה הראשונה. הדגים מתו, המים הבאישו, והמצרים לא יכלו לשתות.
- פרעה קשה את לבו שוב ושוב ולא הסכים לשחרר את בני ישראל, גם לאחר המכה הראשונה.
- ה' שלח מכה אחר מכה כדי ללחוץ על פרעה ולהוכיח לכולם שהוא שולט בכל הטבע ובכל כוחות העולם.
- עמידתו האמיצה של משה מול שליט העולם החזק ביותר מלמדת על גבורת הרוח, האמונה בה', ומסירות הנפש לשחרור העם.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי מַעֲמַד הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר חָזַר מֹשֶׁה לְמִצְרַיִם כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּת ה'. מֹשֶׁה לֹא הָיָה לְבַד: ה' צֵרֵף אֵלָיו אֶת אַהֲרֹן אָחִיו, כְּדֵי שֶׁאַהֲרֹן יְדַבֵּר בְּשֵׁם מֹשֶׁה וְיַעֲמֹד עִמּוֹ מוּל פַּרְעֹה.
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כִּנְּסוּ אֶת זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אַהֲרֹן דִּבֵּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת הָאֹתוֹת. הָעָם שָׁמַע שֶׁה' פָּקַד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאָה אֶת עָנְיָם, וְהָעָם הֶאֱמִין.
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁה' לֹא שָׁכַח אוֹתָם, הֵם קָדְדוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ. הַתְּגוּבָה שֶׁלָּהֶם מְלַמֶּדֶת כַּמָּה הַבְּשׂוֹרָה הָיְתָה חֲשׁוּבָה: בְּתוֹךְ הַשִּׁעְבּוּד הַקָּשֶׁה הִתְעוֹרְרָה תִּקְוָה לְגְאֻלָּה.
אַחַר כָּךְ בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וְאָמְרוּ לוֹ בְּשֵׁם ה': כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי. הַדְּרִישָׁה הָיְתָה בְּרוּרָה: עַם יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ שַׁיָּךְ לְפַרְעֹה, אֶלָּא לַה'.
פַּרְעֹה עָנָה בְּגַאֲוָה: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. דְּבָרָיו מְגַלִּים לֵב קָשֶׁה וּמֶלֶךְ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל מִכֹּל.
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּקְּשׁוּ מִפַּרְעֹה לְשַׁלֵּחַ אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה' בַּמִּדְבָּר. אֲבָל פַּרְעֹה לֹא רַק סֵרֵב; הוּא הֶאֱשִׁים אוֹתָם שֶׁהֵם מַפְרִיעִים לָעֲבוֹדָה, וְהִכְבִּיד עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁעְבּוּד.
פַּרְעֹה צִוָּה שֶׁלֹּא יִתְּנוּ עוֹד תֶּבֶן לָעָם לַעֲשׂוֹת לְבֵנִים, אֲבָל יִדְרְשׁוּ מֵהֶם אֶת אוֹתוֹ מִסְפַּר לְבֵנִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶלְצוּ לְחַפֵּשׂ תֶּבֶן בְּעַצְמָם וְגַם לַעֲמֹד בְּדַרְשַׁת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה. הַשְּׁלִיחוּת הִתְחִילָה בְּקֹשִׁי וּבְנִסָּיוֹן.
לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי, ה' הִמְשִׁיךְ לְחַזֵּק אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כְּשֶׁבָּאוּ שׁוּב לִפְנֵי פַּרְעֹה, נִתַּן לָהֶם אוֹת: אַהֲרֹן הִשְׁלִיךְ אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְהַמַּטֶּה הָפַךְ לְתַנִּין. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁהַשְּׁלִיחוּת בָּאָה מֵאֵת ה'.
פַּרְעֹה קָרָא לַחַרְטֻמִּים וְלַמְכַשְּׁפִים שֶׁל מִצְרַיִם, וְגַם הֵם עָשׂוּ כָּךְ בְּלַהֲטֵיהֶם. אֲבָל מַטֵּה אַהֲרֹן בָּלַע אֶת מַטּוֹתָם. הָאוֹת הֶרְאָה שֶׁכֹּחַ ה' עֶלְיוֹן עַל כָּל כֹּחוֹת מִצְרַיִם, אֲבָל פַּרְעֹה הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע.
כֵּיוָן שֶׁפַּרְעֹה סֵרֵב לְשַׁלֵּחַ אֶת הָעָם, הֵחֵלָה הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה: מַכַּת דָּם. ה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהַכּוֹת אֶת מֵי הַיְאֹר, וְכָל מֵי מִצְרַיִם הָפְכוּ לְדָם. הַיְאֹר, שֶׁהָיָה מְקוֹר חַיִּים לְמִצְרַיִם, נֶהְפַּךְ לְמַכָּה.
הַדָּגִים שֶׁבַּיְאֹר מֵתוּ, הַמַּיִם הִבְאִישׁוּ, וְהַמִּצְרִים לֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מִן הַיְאֹר. הַמַּכָּה פָּגְעָה בְּמָקוֹם שֶׁהַמִּצְרִים סָמְכוּ עָלָיו מְאֹד, וְהֶרְאֲתָה שֶׁה' שׁוֹלֵט גַּם בַּטֶּבַע וְגַם בְּכֹחוֹת שֶׁמִּצְרַיִם חָשְׁבָה לֶאֱלֹהוּת.
פַּרְעֹה רָאָה אֶת הָאוֹתוֹת וְאֶת הַמַּכָּה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִכְנַע. לִבּוֹ נִשְׁאַר קָשֶׁה, וְהוּא לֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִפֹּה מַתְחִיל מַאֲבָק אָרֹךְ בֵּין גַּאֲוַת פַּרְעֹה לְבֵין דְּבַר ה', עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִצְרַיִם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים.
