סיכום על מלכות שלמה

תנ״ך · כיתה ח׳

הנקודות החשובות

• עם זקנת דוד מתעורר מאבק ירושה: אדוניהו מנסה להמליך את עצמו, אך נתן הנביא ובת שבע מזכירים לדוד את שבועתו ששלמה ימלוך אחריו.
• שלמה נמשח בגיחון בידי צדוק הכהן ונתן הנביא, והעם מקבל את מלכותו בשמחה. אדוניהו מבין שהמהלך שלו נכשל ומבקש מחסה.
• דוד מצווה את שלמה לשמור את דרך ה' ולנהוג בחכמה מול דמויות מסוכנות בממלכה. לאחר מות דוד שלמה מבסס את שלטונו ומסלק מתנגדים.
• בגבעון ה' מתגלה לשלמה בחלום ושואל אותו מה יבקש. שלמה מבקש לב שומע לשפוט את העם, וה' מעניק לו חכמה וגם עושר וכבוד.
• משפט שלמה, שבו שתי נשים טוענות לאותו תינוק, מציג את חכמתו המעשית של שלמה ואת יכולתו להבין את נפש האדם ולא רק את החוק היבש.
• ממלכת שלמה מתוארת כממלכה מאורגנת, עשירה ורחבה. שנים עשר נציבים דואגים לאספקת בית המלך, והשלום מאפשר בנייה, מסחר ופריחה.
• שלמה כורת ברית עם חירם מלך צור, מקבל עצי ארז וברוש, ומגייס עובדים לבניין בית המקדש. לצד הפאר נזרעים גם זרעי מרירות בגלל עבודות הכפייה.
• בית המקדש נבנה בירושלים והופך למרכז רוחני ולאומי. הכנסת ארון הברית, הענן הממלא את הבית ותפילת שלמה מדגישים שהמקדש הוא מקום תפילה לכל הפונים אל ה'.
• תפילת שלמה מדגישה רעיון עמוק: אפילו בית המקדש אינו יכול להכיל את אלוהי השמים, אך הוא יכול להיות מקום שבו האדם פונה אל ה' בתשובה, תפילה ובקשת רחמים.
• בסוף מלכותו שלמה מתרחק מן האידיאל: נשים נוכריות מטות את לבו, עבודת אלילים נכנסת לירושלים, אויבים מתחזקים, וירבעם בן נבט מסומן כמי שיקבל חלק מן הממלכה לאחר שלמה.

הסיפור המלא

סיפור מלכות שלמה מתחיל ברגע עדין מאוד בתולדות בית דוד. דוד המלך זקן, כוחו נחלש, והארמון בירושלים מבין שעומדת להיפתח שאלת הירושה. מי יישב על כיסא דוד אחרי המלך שהקים את הממלכה, כבש את ירושלים והפך אותה לבירה?

אדוניהו בן חגית, אחד מבני דוד, מחליט לפעול. הוא מכין לו רכב ופרשים, אוסף סביבו אנשים חשובים, ובהם יואב בן צרויה ואביתר הכהן, ומקריב קרבנות כאילו הוא כבר המלך החדש. אבל נתן הנביא, צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע ושלמה אינם מוזמנים. עצם ההדרה שלהם מלמדת שהמלכת אדוניהו אינה מהלך מוסכם אלא ניסיון לתפוס את המלוכה.

נתן הנביא מבין את הסכנה ופונה לבת שבע, אמו של שלמה. הוא מדריך אותה להיכנס אל דוד ולהזכיר לו את שבועתו ששלמה ימלוך אחריו. אחר כך נתן עצמו נכנס ומאשר את דבריה. השיחה בארמון אינה רק עניין משפחתי; היא רגע שבו נבואה, נאמנות פוליטית והבטחת המלך נפגשות כדי להכריע את עתיד הממלכה.

דוד מקבל החלטה מהירה. הוא מצווה לקחת את שלמה אל מעיין הגיחון, להרכיב אותו על פרדת המלך ולמשוח אותו למלך בידי צדוק הכהן ונתן הנביא. העם תוקע בשופר וקורא: יחי המלך שלמה. השמחה בירושלים כה גדולה עד שהכתוב מתאר כאילו הארץ נבקעת מקול העם.

הקול מגיע אל סעודת אדוניהו. יונתן בן אביתר מספר לנאספים ששלמה נמשח למלך ודוד עצמו בירך אותו. החוגגים מתפזרים בבהלה, ואדוניהו אוחז בקרנות המזבח ומבקש שלא יומת. שלמה אינו ממהר לשפוך דם. הוא אומר שאם אדוניהו יהיה בן חיל, לא תיפול שערה מראשו, אך אם תימצא בו רעה, ימות.

לפני מותו דוד מוסר לשלמה צוואה. בחלקה הראשון היא רוחנית: לשמור את דרך ה', ללכת בחוקיו ולנהוג באמונה כדי שמלכות בית דוד תתקיים. בחלקה השני היא מדינית ומעשית: שלמה צריך להתמודד עם אנשים שהיו מסוכנים לממלכה, כמו יואב ושמעי. הצוואה מציגה את המלוכה כתפקיד שמחייב גם יראת שמים וגם חכמה פוליטית.

לאחר מות דוד שלמה נדרש לבסס את שלטונו. אדוניהו מבקש לשאת את אבישג השונמית, והבקשה נתפסת כרמז מסוכן לתביעה על המלוכה. שלמה מצווה להמיתו. אביתר הכהן מגורש מתפקידו, יואב נהרג לאחר שהוא נאחז בקרנות המזבח, ושמעי מומת לאחר שהוא מפר את תנאי ההגבלה שהוטל עליו. כך מסתיימת תקופת המעבר, והמלוכה מתייצבת ביד שלמה.

בשלב הבא מתגלה הצד המפורסם ביותר בדמותו של שלמה: החכמה. בגבעון, מקום פולחן מרכזי לפני בניין המקדש, ה' נראה אל שלמה בחלום ואומר לו: שאל מה אתן לך. שלמה אינו מבקש חיים ארוכים, עושר או ניצחון על אויבים. הוא מבקש לב שומע לשפוט את העם ולהבחין בין טוב לרע.

הבקשה הזאת מוצאת חן בעיני ה'. שלמה מקבל לב חכם ונבון, וגם דברים שלא ביקש: עושר וכבוד. הסיפור מלמד מהו אידיאל המנהיגות במקרא. מלך טוב אינו מתחיל בשאלה מה יגדיל את כוחו, אלא בשאלה איך יוכל לשפוט את העם בצדק.

משפט שלמה ממחיש את החכמה הזאת בסיפור קצר וחד. שתי נשים באות לפניו. תינוק אחד מת, ותינוק אחד חי, וכל אחת טוענת שהתינוק החי שלה. אין עדים ואין ראיות. שלמה מציע להביא חרב ולחצות את הילד לשניים. האם האמיתית מתחננת לתת את הילד לאישה האחרת ובלבד שיחיה; האישה השנייה מסכימה לחלוקה. שלמה מזהה מיד מי האם האמיתית.

המשפט אינו רק פתרון משפטי מבריק. הוא מלמד שחכמה אינה רק ידיעת חוקים, אלא הבנה עמוקה של לב האדם. שלמה יודע שאם אמיתית תעדיף לוותר על זכויותיה כדי להציל את חיי בנה. העם שומע את המשפט וירא מפני המלך, כי הוא מבין שחכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט.

מלכות שלמה מתוארת לאחר מכן בשיא של סדר, שפע ויוקרה. הממלכה רחבה, יש שלום מסביב, והעם חי בביטחון. שלמה ממנה שנים עשר נציבים שאחראים לספק מזון לבית המלך חודש בשנה. זהו שלטון מאורגן ומרכזי, שיכול לנהל מדינה גדולה ומורכבת.

הכתוב מדגיש גם את רוחב חכמתו של שלמה. הוא מדבר על עצים, בעלי חיים, עופות, רמשים ודגים; הוא מחבר משלים ושירים; אנשים מכל העמים באים לשמוע את חכמתו. שלמה מוצג כמלך שחכמתו חורגת מעבר לבית המשפט ונוגעת בעולם הטבע, התרבות והמדינה.

אבל השיא הגדול של מלכות שלמה הוא בניין בית המקדש בירושלים. דוד רצה לבנות את הבית, אך המשימה נותרה לבנו. שלמה כורת ברית עם חירם מלך צור, מקבל עצי ארז וברוש מלבנון, ומארגן מערכת עבודה רחבה. שיתוף הפעולה עם צור מלמד על קשרי מסחר ומדיניות, אך גיוס העובדים הכבד רומז גם למתח שיתגבר בדור הבא.

בית המקדש נבנה במשך שבע שנים. הוא אינו רק מבנה מפואר; הוא סמל לכך שירושלים היא מרכז המלוכה והאמונה. בבית המקדש מוצבים הכלים, הכרובים, המזבחות והחצרות, והארון מובא אל קודש הקודשים. בארון נמצאים לוחות הברית, הזיכרון המרכזי לברית סיני.

בחנוכת המקדש מכנס שלמה את זקני ישראל ואת ראשי השבטים. הכהנים מביאים את הארון, וכשהם יוצאים מן הקודש, ענן ממלא את הבית. הענן מסמל את כבוד ה' ואת נוכחותו, אבל שלמה עצמו יודע שאין להבין את המקדש כבית שמכיל את אלוהים ממש.

בתפילתו שלמה שואל: האומנם ישב אלוהים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה. זו אחת האמירות העמוקות ביותר בסיפור. המקדש חשוב, אך הוא אינו מצמצם את ה'. הוא מקום שאליו פונים בני אדם בתפילה, בתשובה, בצרה, בשבועה, במלחמה, ברעב וגם בגלות.

שלמה מתפלל שה' ישמע לא רק את ישראל אלא גם את הנוכרי שיבוא מארץ רחוקה למען שם ה'. בכך המקדש מקבל משמעות רחבה: מרכז ישראלי, אבל גם מקום שבו עמים יכולים להכיר בגדולת ה'. לצד זאת ה' מזהיר את שלמה שאם הוא ובניו יסורו מן הדרך, הבית המפואר עלול להיחרב ולהפוך לאזהרה.

בשיא מלכות שלמה מגיעה מלכת שבא לבחון אותו בחידות. היא רואה את חכמתו, את ביתו, את סדר שולחנו ואת עבדיו, ומתפעלת עד שהיא אומרת שלא סופר לה אפילו החצי. הסיפור מציג את שלמה כמלך ששמו יוצא למרחקים, ואת ירושלים כמרכז של עושר וחכמה.

אך המקרא אינו מסתפק בתיאור הפאר. הוא מראה גם את הסדק. שלמה מרבה נשים נוכריות, והן מטות את לבו אחרי אלוהים אחרים. הוא בונה במות לאלילים, והעיר שבה נבנה בית המקדש רואה גם פולחן זר. זו נפילה קשה במיוחד משום שהיא מתרחשת אצל המלך החכם ביותר.

ה' מודיע לשלמה שהממלכה תיקרע מביתו, אך לא בימיו, למען דוד. אויבים קמים מבחוץ, ובהם הדד האדומי ורזון, ומבפנים עולה ירבעם בן נבט. אחיה השילוני קורע שמלה לשנים עשר קרעים ונותן לירבעם עשרה, כסימן לכך שעשרת השבטים ייקרעו מבית דוד.

כך מסתיים נושא מלכות שלמה במתח גדול. מצד אחד יש בו שיא: חכמה, שלום, עושר ובית מקדש. מצד שני יש בו התחלה של ירידה: ריכוז כוח, עבודות כפייה, ריבוי נשים, עבודה זרה וסימנים לפילוג. המקרא מלמד שהשאלה הגדולה אינה רק אם מלך מצליח לבנות ממלכה מפוארת, אלא אם הוא מצליח לשמור לאורך זמן על נאמנות מוסרית ורוחנית.