סיכום על מלכות דוד — מהכתרה לירושלים
הנקודות החשובות
- שאול ובניו נפלו בקרב על הר הגלבוע נגד הפלשתים. עמלקי הגיע לדוד בצקלג ואמר שהוא זה שסיים את חיי שאול כשביקשו. דוד לא שמח — קרע את בגדיו, צם וקונן קינה גדולה על שאול ועל יהונתן: 'צְבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל — אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים!'
- הקינה של דוד על יהונתן חושפת את עומק האהבה ביניהם: 'צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן — נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.' דוד לא שמח על מות יריבו שאול — הוא אבל עמוקות על נפילתם, כי ראה בשניהם את גדולת ישראל.
- לאחר מות שאול, שאל דוד בה' לאן לעלות. ה' ענה: 'חֶבְרוֹנָה.' דוד עלה לחברון ואנשי יהודה משחוהו מלך על בית יהודה. במקביל, אבנר שר צבאו של שאול המליך את איש בושת בן שאול על שאר ישראל — ישנה מלכות מפוצלת, ומלחמה פנימית ארוכה.
- לאחר שנות מאבק, נרצח איש בושת על ידי אנשיו שקיוו לרצות את דוד. דוד לא שמח ברצח — הוא ציווה להרוג את הרוצחים. הזקנים מכל ישראל עלו לחברון, כרתו ברית עם דוד, ומשחוהו מלך על כל ישראל. דוד מלך בחברון שבע שנים וחצי.
- דוד ואנשיו עלו לכבוש את ירושלים — 'עיר יבוס'. היבוסים לעגו ואמרו: 'לֹא תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים.' אך דוד כבש את המצודה, מצודת ציון, ויסד בה את עירו — עיר דוד. ירושלים הפכה לעיר הבירה של ממלכת ישראל המאוחדת.
- דוד בנה את עיר דוד, וחירם מלך צור שלח מלאכים, ועצי ארזים, וחרשי עץ ואבן לבנות לו בית. 'וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶך עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.' הכרה זו מלמדת על ענוות דוד: הגדולה ניתנה לו עבור העם, לא עבורו.
- דוד רצה להחזיר את ארון ה' לירושלים. הניסיון הראשון הסתיים באסון — עוזה נגע בארון ומת. דוד פחד מה' ולא הכניס את הארון לעיר דוד. שלושה חודשים שהה הארון בבית עובד אדום ה' ברכו. לאחר מכן עלה דוד לקחת את הארון בשמחה גדולה.
- כשהוכנס הארון לירושלים, דוד רקד לפני ה' בכל עוז — 'וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'.' מיכל בת שאול ראתה אותו רוקד וביזתה אותו בלבה. כשחזר דוד הביתה, מיכל גינתה אותו על ריקודו. דוד ענה: 'לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי — אֲשַׂחֶק לְפָנָיו.'
- דוד רצה לבנות בית לה' — מקדש קבוע. הנביא נתן אמר בתחילה 'לך עשה' — אך בלילה ה' גילה לו אחרת: דוד לא יבנה את הבית. הסיבה: 'כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ.' בנו שלמה הוא שיבנה את הבית.
- ה' כרת עם דוד ברית נצחית: 'וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ.' כסאו של דוד יהיה נכון לעולם. ברית זו — 'ברית דוד' — הפכה לאחת ההבטחות החשובות בתנ"ך, ובסיס לתקווה המשיחית של עם ישראל לדורות.
הסיפור המלא
לאחר שנים של רדיפה ובריחה, הגיע הרגע שבו שאול ובניו נפלו במלחמה נגד הפלשתים בהר הגלבוע. בין הנופלים היה גם יהונתן, חברו הקרוב והנאמן של דוד.
שליח עמלקי הגיע אל דוד בצקלג וסיפר לו על מות שאול. הוא חשב שדוד ישמח, מפני ששאול רדף אותו שנים רבות. אבל דוד לא שמח כלל.
דוד קרע את בגדיו, צם והתאבל על שאול ועל יהונתן. הוא חיבר קינה גדולה שבה אמר: איך נפלו גיבורים. דוד ראה בשאול וביהונתן גיבורים של ישראל, ולא אויבים פרטיים.
הקינה של דוד על יהונתן מבטאת אהבה עמוקה מאוד. דוד כאב את אובדן חברו, שהיה נאמן לו גם כאשר אביו שאול רדף אותו.
לאחר מות שאול שאל דוד בה' לאן עליו לעלות. ה' אמר לו לעלות לחברון. דוד עלה לשם, ואנשי יהודה משחו אותו למלך על בית יהודה.
באותו זמן לא כל ישראל קיבלו את דוד כמלך. אבנר, שר הצבא של שאול, המליך את איש בושת בן שאול על שאר ישראל. כך נוצרה תקופה של מלכות מפוצלת ומאבק פנימי.
לאחר זמן נרצח איש בושת בידי אנשים שחשבו שדוד ישמח על כך. אבל דוד כעס על הרצח וציווה להעניש את הרוצחים. גם כאן דוד הראה שאינו רוצה לבנות את מלכותו על רצח ובגידה.
זקני ישראל באו אל דוד לחברון, כרתו איתו ברית, ומשחו אותו למלך על כל ישראל. כך התאחדה הממלכה תחת מלכות דוד לאחר שנים של פילוג.
דוד רצה עיר בירה שתאחד את כל העם. הוא עלה לכבוש את ירושלים, שהיתה אז עיר יבוסית. היבוסים לעגו לדוד, אך דוד כבש את מצודת ציון וקרא לה עיר דוד.
ירושלים הפכה לבירת ממלכת ישראל המאוחדת. הבחירה בירושלים היתה חשובה, כי היא לא היתה שייכת לשבט אחד בלבד, ולכן יכלה להיות מרכז משותף לכל העם.
דוד התחזק במלכותו. חירם מלך צור שלח אליו שליחים, עצי ארזים ובעלי מלאכה כדי לבנות לו בית. דוד הבין שה' הכין אותו למלך עבור עם ישראל, ולא רק למען כבודו האישי.
דוד רצה להביא את ארון ה' לירושלים. הניסיון הראשון הסתיים באסון, כאשר עוזה נגע בארון ומת. דוד פחד והארון נשאר שלושה חודשים בבית עובד אדום.
כאשר ראה דוד שבית עובד אדום התברך, הוא העלה את הארון לירושלים בשמחה גדולה. דוד רקד לפני ה' בכל כוחו, מתוך שמחה וענווה לפני ה'.
מיכל בת שאול ראתה את דוד רוקד וביזתה אותו בלבה. היא חשבה שאין זה מתאים למלך. דוד ענה לה שהוא שמח לפני ה', שבחר בו, ולכן אינו מתבייש לשמוח לפניו.
לאחר שהתיישב בירושלים, דוד רצה לבנות בית קבוע לה', כלומר מקדש. הוא אמר שקשה לו לשבת בבית ארזים בזמן שארון ה' נמצא באוהל.
נתן הנביא אמר בתחילה לדוד לעשות את מה שבלבו, אך בלילה גילה לו ה' שדוד לא יבנה את המקדש. הסיבה היתה שדוד היה איש מלחמות ושפך דמים.
ה' הבטיח לדוד שבנו יבנה את המקדש. בהמשך יתברר שהבן הזה הוא שלמה. כך הרצון של דוד לבנות בית לה' לא נעלם, אלא עבר לדור הבא.
ה' כרת עם דוד ברית גדולה: בית דוד וממלכתו יהיו נכונים לפני ה' לעולם. ברית דוד הפכה לאחת ההבטחות החשובות בתנך ולמקור תקווה לדורות.
מלכות דוד מלמדת שמנהיגות אמיתית כוללת אומץ, נאמנות, ענווה, אחריות לעם, כבוד לה' ויכולת לבנות אחדות גם לאחר שנים של מאבק.
