סיכום על מכת בכורות וחג הפסח הראשון
הנקודות החשובות
- לאחר תשע מכות שפרעה סירב לשמוע בהן, הודיע ה' למשה על המכה האחרונה והקשה מכולן – מכת בכורות: כל בכור בארץ מצרים ימות בלילה אחד.
- ה' ציווה את בני ישראל לשחוט כבש בן שנה לכל בית, ולמרוח את דמו על המזוזות ועל המשקוף של הדלת – כסימן של הגנה.
- בני ישראל נצטוו לאכול את הכבש צלוי באש עם מצות ומרור, כשהם חגורים ומוכנים לצאת – זהו ליל הפסח הראשון בתולדות ישראל.
- ה' אמר: 'וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם' – כלומר, יעבור על הבתים שיש עליהם דם ולא יכה בהם. מכאן שם החג: פֶּסַח.
- בחצות הלילה הכה ה' כל בכור בארץ מצרים – מבכור פרעה היושב על כיסאו ועד בכור השבוי שבבית הבור. גם בכורות הבהמות מתו.
- זעקה גדולה פרצה בכל מצרים – לא היה בית אחד שאין בו מת. המצרים התעוררו בלילה לאסון גדול שלא ידעו כמוהו.
- פרעה קם בלילה והזעיק את משה ואהרן: 'קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!' – הוא פינה לבני ישראל לצאת מיד, ואף ביקש שיברכו אותו.
- המצרים לחצו על בני ישראל לצאת במהירות רבה, ואף נתנו להם כלי כסף וזהב ושמלות – כפיצוי על שנות העבדות.
- בני ישראל לשו את בצקם לפני שהחמיץ, ואפו אותו עוגות מצות – לחם שלא הספיק לתפוח. מכאן המנהג לאכול מצות בפסח.
- ה' ציווה לחגוג את חג הפסח לדורות – לדור ולדור יזכרו ישראל את ניסי יציאת מצרים, וילמדו את ילדיהם שה' הוציאם מעבדות לחירות.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי תֵּשַׁע מַכּוֹת קָשׁוֹת פַּרְעֹה עֲדַיִן סֵרֵב לְשַׁלֵּחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ה' הוֹדִיעַ לְמֹשֶׁה עַל הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה וְהַקָּשָׁה מִכֻּלָּן: מַכַּת בְּכוֹרוֹת. בְּלַיְלָה אֶחָד יָמוּת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה וְעַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה, וְגַם בְּכוֹרוֹת הַבְּהֵמוֹת.
לִפְנֵי הַמַּכָּה צִוָּה ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְכּוֹנֵן בְּאֹפֶן מְיֻחָד. כָּל מִשְׁפָּחָה הָיְתָה צְרִיכָה לָקַחַת שֶׂה תָּמִים, זָכָר בֶּן שָׁנָה, וְלִשְׁמֹר אוֹתוֹ עַד יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. הַהֲכָנָה הַזֹּאת הֶרְאֲתָה שֶׁהַגְּאֻלָּה בָּאָה עִם אֱמוּנָה וְעִם צִיּוּת לְדִבְרֵי ה'.
בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַמְּיֻחָד שָׁחֲטוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֶּׂה. מִן הַדָּם הֵם נִצְטַוּוּ לָתֵת עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל הַדֶּלֶת. הַדָּם הָיָה אוֹת עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁהַמַּשְׁחִית לֹא יִפָּגַע בָּהֶם בְּלֵיל מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׂה צָלִי בָּאֵשׁ, עִם מַצּוֹת וּמְרֹרִים. הֵם הָיוּ צְרִיכִים לֶאֱכֹל בְּחִפָּזוֹן, כְּשֶׁמָּתְנֵיהֶם חֲגוּרִים, נַעֲלֵיהֶם בְּרַגְלֵיהֶם וּמַקְלוֹתֵיהֶם בְּיָדָם. הַסְּעוּדָה כֻּלָּה הֶרְאֲתָה שֶׁהָעָם מוּכָן לָצֵאת מִמִּצְרַיִם.
ה' אָמַר: וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם. כְּלוֹמַר, ה' יַעֲבֹר עַל בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֲבָל יִפְסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲלֵיהֶם אוֹת הַדָּם. מִכָּאן בָּא שֵׁם הֶחָג: פֶּסַח, עַל שֵׁם הַפְּסִיחָה וְהַהַצָּלָה.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִכָּה ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. הַמַּכָּה פָּגְעָה מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְעַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי בְּבֵית הַבּוֹר. גַּם בְּכוֹרוֹת הַבְּהֵמוֹת מֵתוּ. זוֹ הָיְתָה מַכָּה נוֹרָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.
בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם פָּרְצָה זְעָקָה גְּדוֹלָה. לֹא הָיָה בַּיִת מִצְרִי אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ מֵת. הַלַּיְלָה הַזֶּה שָׁבַר אֶת גַּאֲוַת פַּרְעֹה וְאֶת עַקְשָׁנוּתוֹ. הַמִּצְרִים הֵבִינוּ שֶׁאֵין לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ לְהַחֲזִיק אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַבְדוּת.
פַּרְעֹה קָם בַּלַּיְלָה וְקָרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. הוּא אָמַר לָהֶם: קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה'. פַּרְעֹה, שֶׁסֵּרֵב שׁוּב וָשׁוּב, הוֹדָה עַכְשָׁו שֶׁעַל הָעָם לָצֵאת.
פַּרְעֹה לֹא רַק הִרְשָׁה לָהֶם לָצֵאת, אֶלָּא גַּם בִּקֵּשׁ: וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. הַמִּצְרִים לָחֲצוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מַהֵר, כִּי פָּחֲדוּ שֶׁכֻּלָּם יָמוּתוּ. הֵם נָתְנוּ לְבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלֵי כֶסֶף, כְּלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, כְּפִי שֶׁצִּוָּה ה'.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּ אֶת בְּצֵקָם, אֲבָל לֹא הִסְפִּיק לְהַחְמִיץ. הֵם אָפוּ עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ. מִכָּאן נִזְכָּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמַּצּוֹת לְחִפָּזוֹן הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם.
ה' צִוָּה שֶׁחַג הַפֶּסַח יִהְיֶה זִכָּרוֹן לְדוֹרוֹת. בְּכָל שָׁנָה יִזְכְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הוֹצִיא ה' אֶת עַמּוֹ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. הַמַּצָּה, הַמָּרוֹר וְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם מְחַבְּרִים כָּל דּוֹר לַנֵּס הַגָּדוֹל.
מַכַּת בְּכוֹרוֹת וְחַג הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן מְלַמְּדִים שֶׁהַגְּאֻלָּה הִגִּיעָה בְּיַד חֲזָקָה, אֲבָל גַּם דָּרְשָׁה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָה וְהֲכָנָה. הֵם נִצְטַוּוּ לִפְעֹל, לִסְמֹן אֶת בָּתֵּיהֶם, לֶאֱכֹל בְּחִפָּזוֹן וּלְהִתְכּוֹנֵן לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה כְּעַם חָפְשִׁי.
