סיכום על לידת עשו ויעקב ומכירת הבכורה
הנקודות החשובות
- רבקה הרתה ובמעיה התרוצצו שני עוברים. רבקה שאלה את ה' מדוע, וה' ענה: 'שני גויים בבטנך... ורב יעבוד צעיר.'
- נולדו תאומים. הראשון יצא אדמוני וכולו כשעמה – נקרא עֵשָׂו. אחריו יצא אחיו כשידו אוחזת בעקב עשו – נקרא יַעֲקֹב.
- יצחק אהב את עשו כי ציד בפיו – עשו היה גיבור ציד, איש השדה. רבקה אהבה את יעקב – איש תם יושב אוהלים.
- עשו חזר מהשדה עייף ורעב מאוד. הוא ראה שיעקב מבשל נזיד עדשים אדום ובקש ממנו לתת לו לאכול.
- יעקב לא נתן לו בחינם. הוא ראה הזדמנות ואמר לעשו: 'מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.' – מכור לי את זכות הבכורה שלך.
- עשו ענה: 'הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה?' – הוא לא העריך את הבכורה וראה בה דבר חסר ערך לעומת הנזיד.
- יעקב הצמיד את עשו לשבע שעשו לו, ואז נתן לו לחם ונזיד עדשים. עשו אכל ושתה ויקם וילך – ויבז עשו את הבכורה.
- הבכורה נשאה עמה זכויות מיוחדות: חלק כפול בירושה, ראשות המשפחה, וברכת האב. ויתור על הבכורה היה ויתור על עתיד גדול.
- הסיפור מציג שני אחים עם אישיות שונה לחלוטין: עשו – מעשי, ממוקד ברגע הנוכחי; יעקב – חושב קדימה, מחפש יתרון עתידי.
- החלטת עשו למכור את בכורתו תשפיע על כל המשך הסיפור – היא מצדיקה את ההמשך שבו יעקב מקבל את הברכה במקום עשו.
הסיפור המלא
יִצְחָק וְרִבְקָה חִכּוּ זְמַן רַב לִילָדִים. יִצְחָק הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם, וְהַשֵּׁם שָׁמַע אֶת תְּפִלָּתוֹ. רִבְקָה הָרְתָה, וּבְבִטְנָהּ הָיוּ שְׁנֵי עֻבָּרִים.
רִבְקָה הִרְגִּישָׁה שֶׁהַבָּנִים מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבָּהּ, וְהִיא שָׁאֲלָה אֶת הַשֵּׁם מַדּוּעַ זֶה קוֹרֶה. הַשֵּׁם עָנָה לָהּ שֶׁשְּׁנֵי עַמִּים יֵצְאוּ מִמֶּנָּה, וְשֶׁהַגָּדוֹל יַעֲבֹד אֶת הַצָּעִיר.
כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַלֵּדָה, נוֹלְדוּ תְּאוֹמִים. הָרִאשׁוֹן יָצָא אַדְמוֹנִי וּמְכֻסֶּה שֵׂעָר, וְקָרְאוּ לוֹ עֵשָׂו. אַחֲרָיו יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וְקָרְאוּ לוֹ יַעֲקֹב.
כְּשֶׁהַיְלָדִים גָּדְלוּ, הִתְגַּלָּה שֶׁהֵם שׁוֹנִים מְאֹד זֶה מִזֶּה. עֵשָׂו הָיָה אִישׁ שָׂדֶה וְצַיָּד, וְיַעֲקֹב הָיָה אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. יִצְחָק אָהַב אֶת עֵשָׂו, וְרִבְקָה אָהֲבָה אֶת יַעֲקֹב.
יוֹם אֶחָד יַעֲקֹב בִּשֵּׁל נְזִיד עֲדָשִׁים. עֵשָׂו חָזַר מִן הַשָּׂדֶה עָיֵף וְרָעֵב מְאֹד. הוּא רָאָה אֶת הַנְּזִיד הָאָדֹם וּבִקֵּשׁ מִיַעֲקֹב לָתֵת לוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ.
יַעֲקֹב אָמַר לְעֵשָׂו: מִכְרָה לִּי כַּיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ. הַבְּכוֹרָה הָיְתָה זְכוּת חֲשׁוּבָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַבֵּן הַבְּכוֹר: מָקוֹם מְיֻחָד בַּמִּשְׁפָּחָה, חֵלֶק גָּדוֹל יוֹתֵר בַּיְרֻשָּׁה, וְקֶשֶׁר לְבִרְכַּת הָאָב.
עֵשָׂו הָיָה מְרֻכָּז בָּרָעָב שֶׁל הָרֶגַע. הוּא אָמַר: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה? בְּמִלִּים אֵלֶּה הוּא הֶרְאָה שֶׁאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הַבְּכוֹרָה כְּדָבָר חָשׁוּב.
יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ מֵעֵשָׂו לְהִשָּׁבַע שֶׁהוּא מוֹכֵר לוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה. עֵשָׂו נִשְׁבַּע, וְיַעֲקֹב נָתַן לוֹ לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים. עֵשָׂו אָכַל, שָׁתָה, קָם וְהָלַךְ.
הַתּוֹרָה מְסַכֶּמֶת: 'וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה'. כְּלוֹמַר, עֵשָׂו זִלְזֵל בַּדָּבָר הַחָשׁוּב וְהֶעֱדִיף אֲרֻחָה מִיָּדִית עַל פְּנֵי עָתִיד גָּדוֹל.
הַסִּפּוּר מְלַמֵּד עַל הֶבְדֵּל בֵּין חֲשִׁיבָה קְצָרָה לַחֲשִׁיבָה לָעָתִיד. עֵשָׂו חָשַׁב עַל הָרֶגַע, וְיַעֲקֹב הֵבִין שֶׁהַבְּכוֹרָה הִיא דָּבָר בַּעַל עֵרֶךְ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עַל הֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים.
