סיכום על לידת יצחק וגירוש הגר
הנקודות החשובות
- אלוהים קיים את הבטחתו לשרה — ממש כמו שאמר. שרה הרתה וילדה לאברהם בן בזקנתו, בַּמּוֹעֵד שאמר לה אלוהים. ההבטחה שנראתה בלתי אפשרית — התגשמה!
- אברהם קרא לבנו שנולד לו — שילדה לו שרה — בשם יִצְחָק. השם יצחק קשור לצחוק — כי שרה צחקה כשהמלאכים בישרו לה, וגם אברהם צחק בלבו כשאלוהים אמר לו.
- אברהם מל את יצחק ביום השמיני לחייו, כפי שציווה אלוהים בברית המילה. זו הייתה הפעם הראשונה שיצחק קיים את הברית.
- שרה אמרה בשמחה: ׳צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק-לִי.׳ כולם שישמעו על הלידה ישמחו ויצחקו — כי זה נס גדול ומשמח!
- אברהם עשה מִשְׁתֶּה גדול — חגיגה — ביום שגמלו את יצחק. כל המשפחה חגגה את גדילת הבן המיוחד.
- שרה ראתה את ישמעאל בן הגר המצרייה — בן אברהם — מְצַחֵק. שרה כעסה מאוד ואמרה לאברהם: ׳גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ — כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.׳
- הדבר קשה מאוד בעיני אברהם בגלל בנו ישמעאל — הוא אהב אותו. אלוהים פנה לאברהם ואמר לו שישמע לדברי שרה, כי ביצחק ייקרא לו זרע. גם ישמעאל יהיה לגוי גדול.
- אברהם השכים בבוקר, לקח לחם וחֵמַת מים ונתן להגר, שם על שכמה — ושלח אותה עם הילד. הגר הלכה ותעתה במדבר בְּאֵר שָׁבַע.
- המים כלו מהחמת. הגר הניחה את הילד תחת אחד השיחים ופנתה הצידה, לא יכלה לראות את מות בנה. היא ישבה מרחוק ובכתה.
- אלוהים שמע את קול הנער. מלאך אלוהים קרא לה מן השמיים: ׳מַה-לָּךְ הָגָר? אַל-תִּירְאִי!׳ אלוהים פקח את עיני הגר וראתה באר מים — ומילאה את החמת ואת הנער שתה. אלוהים היה עם הנער, וישמעאל גדל במדבר ויהיה קַשָּׁת — מיומן בקשת.
הסיפור המלא
הַשֵּׁם קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ לְאַבְרָהָם וּלְשָׂרָה. לְשָׂרָה נוֹלַד בֵּן, וְאַבְרָהָם קָרָא אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק.
שָׂרָה שָׂמְחָה מְאֹד וְאָמְרָה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים". הַשֵּׁם יִצְחָק מַזְכִּיר אֶת הַשִּׂמְחָה וְאֶת הַפֶּלֶא שֶׁבַּלֵּדָה.
כְּשֶׁיִצְחָק גָּדַל, רָאֲתָה שָׂרָה אֶת יִשְׁמָעֵאל וְחָשְׁשָׁה לְעָתִידוֹ שֶׁל יִצְחָק. הַדָּבָר הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְאַבְרָהָם.
הַשֵּׁם אָמַר לְאַבְרָהָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שָׂרָה, וְהִבְטִיחַ שֶׁגַּם מִיִּשְׁמָעֵאל יֵצֵא גּוֹי גָּדוֹל.
אַבְרָהָם נָתַן לְהָגָר לֶחֶם וּמַיִם, וְהָגָר וְיִשְׁמָעֵאל יָצְאוּ לַמִּדְבָּר. כְּשֶׁנִּגְמְרוּ הַמַּיִם, הָגָר בָּכְתָה.
אֱלֹהִים שָׁמַע אֶת קוֹל הַנַּעַר וּפָקַח אֶת עֵינֵי הָגָר. הִיא רָאֲתָה בְּאֵר מַיִם וְנָתְנָה לְיִשְׁמָעֵאל לִשְׁתּוֹת.
הַסִּפּוּר מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם מְקַיֵּם הַבְטָחוֹת וְשׁוֹמֵעַ גַּם בְּשָׁעָה קָשָׁה. הוּא דּוֹאֵג לְיִצְחָק וְגַם לְיִשְׁמָעֵאל.
