סיכום על כיבוש יריחו
הנקודות החשובות
- ה' מגלה ליהושע תוכנית כיבוש יריחו שאינה צבאית כלל: אנשי מלחמה יקיפו את העיר פעם אחת ביום, שבעה ימים ברצף. שבעה כוהנים יישאו שבעה שופרות יובל לפני ארון הברית.
- יריחו סגורה ומסוגרת מפני בני ישראל – 'אין יוצא ואין בא'. המצור הוא מוחלט, ובכל זאת ה' בוחר בדרך שנראית בלתי הגיונית מבחינה צבאית.
- שישה ימים ראשונים: כל בוקר יוצא הצבא, הכוהנים עם השופרות, ארון הברית, ומאסף – מקיפים את יריחו פעם אחת ובשתיקה מוחלטת חוץ מקול השופרות.
- יהושע מצווה את העם שתיקה מוחלטת בכל ששת הימים הראשונים: 'לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דבר' – עד היום שיאמר יהושע להריע.
- ביום השביעי קמים בשחר ומקיפים את יריחו שבע פעמים – בסך הכל במהלך שבעת הימים הוקפה העיר שלוש עשרה פעמים.
- לאחר ההקפה השביעית ביום השביעי, הכוהנים תוקעים תקיעה ארוכה, יהושע מצווה 'הריעו!' – ועם ישראל מריע תרועה גדולה. חומת יריחו נופלת תחתיה.
- הצבא עולה לעיר 'איש נגדו' – כל אחד ישר לפניו – ולוכד את יריחו. העיר מוחרמת: כל אשר בה יוקדש לה' – בהמות, גברים ונשים, ילדים וזקנים – יישמדו.
- שני המרגלים נשלחים לבית רחב להוציא אותה ואת כל משפחתה כפי שנשבעו. רחב ומשפחתה ניצלים ומובאים מחוץ למחנה ישראל.
- הכסף, הזהב וכלי הנחושת והברזל מוקדשים לאוצר ה'. יריחו עצמה מוצתת באש. יהושע מטיל חרם: 'ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת'.
- נפילת יריחו היא ניצחון ראשון ומכונן בכיבוש כנען, ומלמדת לקח עקרוני: הניצחון אינו תוצאה של כוח צבאי אלא של ציות מוחלט לדבר ה'. מספר שבע (ימים, כוהנים, שופרות, הקפות) מסמל שלמות ואלוהות.
הסיפור המלא
לאחר חציית הירדן הגיע עם ישראל אל הארץ, והעיר הראשונה שעמדה לפניו היתה יריחו. יריחו היתה עיר מבוצרת וסגורה, והכתוב מדגיש שאין יוצא ואין בא.
המצב נראה קשה מבחינה צבאית. עיר סגורה ומבוצרת אינה נכבשת בקלות, אך ה' נתן ליהושע תוכנית מיוחדת שלא נראתה כמו דרך רגילה למלחמה.
ה' אמר ליהושע שהעיר כבר ניתנה בידו, יחד עם מלכה וגיבוריה. כלומר, עוד לפני שהחומה נפלה, הניצחון הובטח על ידי ה'.
תוכנית הכיבוש היתה מבוססת על ציות ולא על כוח צבאי רגיל. אנשי המלחמה היו צריכים להקיף את העיר פעם אחת בכל יום במשך שישה ימים.
לפני ארון הברית הלכו שבעה כוהנים, וכל אחד מהם נשא שופר יובל. ארון הברית היה במרכז התהלוכה, כסימן לכך שה' הוא המוביל את ישראל.
במשך ששת הימים הראשונים העם היה צריך לשתוק. יהושע ציווה שלא להריע, לא להשמיע קול ולא להוציא דבר מן הפה עד שיאמר להם להריע.
השקט של העם היה חלק מן הציות לדבר ה'. במקום סערת מלחמה ורעש כלי נשק, היתה הליכה מסודרת, קול שופרות, ועמידה מדויקת בציווי.
ביום השביעי קמו מוקדם והקיפו את העיר שבע פעמים. המספר שבע חוזר שוב ושוב בסיפור: שבעה ימים, שבעה כוהנים, שבעה שופרות ושבע הקפות ביום השביעי.
לאחר ההקפה השביעית ביום השביעי תקעו הכוהנים בשופרות תקיעה ארוכה. אז אמר יהושע לעם להריע, והעם הריע תרועה גדולה.
כאשר נשמעה תרועת העם, חומת יריחו נפלה תחתיה. העם עלה אל העיר, כל אחד ישר לפניו, וכך נכבשה יריחו.
לפני הכיבוש הזכיר יהושע את השבועה לרחב. שני המרגלים נשלחו אל ביתה והוציאו אותה ואת משפחתה, כפי שהבטיחו לה בפרשת המרגלים.
רחב ומשפחתה ניצלו מפני שהיא עזרה למרגלים והאמינה שה' נתן את הארץ לישראל. הצלתה מלמדת על חשיבות נאמנות לברית ועל כוח האמונה.
יריחו הוחרמה לה'. בני ישראל לא הורשו לקחת מן השלל לעצמם. הכסף, הזהב וכלי הנחושת והברזל הוקדשו לאוצר ה'.
העיר עצמה נשרפה באש. יהושע גם הטיל חרם על מי שיקום ויבנה מחדש את יריחו. בכך הודגש שיריחו אינה סתם עיר שנכבשה, אלא ראשית הכיבוש שנמסרה לה'.
כיבוש יריחו מלמד שהניצחון הראשון בארץ לא בא מתוך כוח אנושי רגיל. העם ניצח כאשר הקשיב לדבר ה', הלך אחרי הארון, שמר על הציווי והאמין בהבטחת ה'.
הסיפור מלמד גם על זיכרון ההבטחות: ישראל קיימו את השבועה לרחב, והוכיחו שגם בשעת מלחמה יש משמעות לאמונה, לברית ולדיבור שנאמר.
