סיכום על יעקב מקבל את ברכת יצחק במרמה
הנקודות החשובות
- יצחק זקן ועיניו כהו מראות. הוא קרא לעשו בנו הגדול ואמר לו: 'לא ידעתי יום מותי, צא לשדה וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים ואברכך.'
- רבקה שמעה את שיחת יצחק ועשו. היא רצתה שיעקב יקבל את הברכה, וגמרה בדעתה לפעול. היא קראה ליעקב וסיפרה לו את התוכנית.
- רבקה ציוותה על יעקב לקחת שני גדיי עיזים, והיא תבשל מהם מטעמים כאשר אהב יצחק. יעקב יביא ליצחק ויקבל את הברכה.
- יעקב חשש ואמר: 'הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק, אולי ימושני אבי ועלתה עלי קללה ולא ברכה.' רבקה אמרה: 'עלי קללתך בני, רק שמע בקולי.'
- רבקה לבשה את יעקב בגדי עשו, ועטתה את עורות גדיי העיזים על ידיו ועל חלקת צווארו – כדי שיצחק ימשש ויחשוב שהוא עשו.
- יעקב נכנס אל יצחק. יצחק שאל: 'מי אתה בני?' ויעקב ענה: 'אנוכי עשו בכורך.' יצחק התפלא שהציד הגיע מהר כל כך.
- יצחק ביקש שיעקב יגש אליו וימשש אם זה עשו. יצחק מישמש ואמר: 'הקול קול יעקב והידיים ידי עשו.' – חשד אך לא וידא.
- יצחק ברך את יעקב: 'ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ... יעבדוך עמים... הוֵה גביר לאחיך.' – ברכה של שפע, שלטון ועוצמה.
- עשו חזר מהציד, הכין מטעמים ובא ליצחק – ומצא שהברכה כבר ניתנה. הוא בכה בקול גדול ואמר: 'ברכני גם אני אבי!' אך יצחק אמר שיעקב לקח ברכתו.
- עשו שנא את יעקב ואמר בלבו: 'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.' רבקה שמעה ושלחה את יעקב לחרן אל לבן אחיה להינצל מכעסו של עשו.
הסיפור המלא
יִצְחָק זָקֵן וְעֵינָיו כָּהוּ, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רוֹצֶה לְבָרֵךְ אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל עֵשָׂו. הוּא קָרָא לְעֵשָׂו וְאָמַר לוֹ לָצֵאת לַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד, לְהָכִין מַטְעַמִּים, וְאָז יְבָרֵךְ אוֹתוֹ.
רִבְקָה שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי יִצְחָק לְעֵשָׂו. הִיא יָדְעָה שֶׁהַבְּרָכָה חֲשׁוּבָה מְאֹד, וְרָצְתָה שֶׁיַעֲקֹב יְקַבֵּל אוֹתָהּ. רִבְקָה קָרְאָה לְיַעֲקֹב וְסִפְּרָה לוֹ אֶת מַה שֶּׁשָּׁמְעָה.
רִבְקָה בִּקְּשָׁה מִיַעֲקֹב לָקַחַת שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים מִן הַצֹּאן. הִיא אָמְרָה שֶׁתָּכִין מֵהֶם מַטְעַמִּים כְּמוֹ שֶׁיִצְחָק אוֹהֵב, וְיַעֲקֹב יָבִיא אוֹתָם לְאָבִיו כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַבְּרָכָה.
יַעֲקֹב פָּחַד מֵהַתָּכְנִית. הוּא אָמַר לְאִמּוֹ שֶׁעֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר, וְהוּא אִישׁ חָלָק. אִם יִצְחָק יְמַשֵּׁשׁ אוֹתוֹ, הוּא עָלוּל לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת, וּבִמְקוֹם בְּרָכָה תָּבוֹא קְלָלָה.
רִבְקָה אָמְרָה לְיַעֲקֹב: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, רַק שְׁמַע בְּקוֹלִי. הִיא הִכִּינָה אֶת הַמַּטְעַמִּים, הִלְבִּישָׁה אֶת יַעֲקֹב בִּבְגָדֵי עֵשָׂו, וְשָׂמָה עוֹרוֹת גְּדָיֵי עִזִּים עַל יָדָיו וְעַל צַוָּארוֹ.
יַעֲקֹב נִכְנַס אֶל יִצְחָק. יִצְחָק שָׁאַל: מִי אַתָּה בְּנִי? וְיַעֲקֹב עָנָה שֶׁהוּא עֵשָׂו. יִצְחָק הִתְפַּלֵּא שֶׁהַצַּיִד הִגִּיעַ כָּל כָּךְ מַהֵר, וּבִקֵּשׁ מִיַעֲקֹב לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.
יִצְחָק מִשֵּׁשׁ אֶת יַעֲקֹב וְאָמַר: הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. הוּא הִרְגִּישׁ בַּיָּדַיִם הַשְּׂעִירוֹת, הֵרִיחַ אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו, וּבְסוֹף בֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב.
הַבְּרָכָה שֶׁקִּבֵּל יַעֲקֹב הָיְתָה בְּרָכָה גְּדוֹלָה: שֶׁפַע מִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ, כֹּחַ, מַעֲמָד וּשְׁלִיטָה. זֹאת הָיְתָה בְּרָכָה שֶׁהִשְׁפִּיעָה עַל הֶמְשֵׁךְ חַיֵּי יַעֲקֹב וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
כַּאֲשֶׁר עֵשָׂו חָזַר מִן הַצַּיִד וְהֵבִיא מַטְעַמִּים לְאָבִיו, הִתְגַּלָּה שֶׁיַעֲקֹב כְּבָר קִבֵּל אֶת הַבְּרָכָה. עֵשָׂו בָּכָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְכָעַס מְאֹד עַל יַעֲקֹב.
עֵשָׂו שָׂנֵא אֶת יַעֲקֹב וְחָשַׁב לְהָרְגוֹ אַחֲרֵי מוֹת יִצְחָק. רִבְקָה שָׁמְעָה עַל כַּעֲסוֹ, וְשָׁלְחָה אֶת יַעֲקֹב לְחָרָן אֶל לָבָן אָחִיהָ. כָּךְ הַבְּרָכָה הֵבִיאָה גַּם סַכָּנָה וּפְרֵדָה בֵּין הָאַחִים.
