סיכום על יעקב מגיע לחרן – רחל ולאה ונישואי יעקב
הנקודות החשובות
- יעקב המשיך בדרכו לחרן. הוא הגיע לבאר בשדה שממנה שקו הרועים את צאנם. שלושה עדרי צאן רבצו לידה, כי האבן על פי הבאר הייתה כבדה.
- יעקב שוחח עם הרועים ושאל לשלום לבן. הרועים הראו לו: 'הנה רחל בתו באה עם הצאן.' – רחל כבר מתקרבת.
- יעקב ראה את רחל, גש אל הבאר, גָּלַּל את האבן לבדו, והשקה את צאן לבן. אחר כך נשק ליעקב וישא את קולו ויבך.
- יעקב הציג את עצמו לרחל כבן רבקה. רחל רצה והגידה לאביה, ולבן רץ לקראת יעקב, חיבק אותו ואמר: 'אך עצמי ובשרי אתה.'
- יעקב גר אצל לבן חודש שלם ועבד. לבן שאל: 'הכי אחי אתה ועבדתני חינם? הגידה לי מה משכורתך?' – לבן היה עסקי ורצה להסדיר תנאים.
- ללבן היו שתי בנות: לאה הבכירה – 'ועיני לאה רכות', ורחל הצעירה – 'ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה.' יעקב אהב את רחל.
- יעקב הציע ללבן: 'אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה.' לבן הסכים. יעקב עבד שבע שנים 'ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה' – שנים שנדמו כימים.
- אחרי שבע שנים ביקש יעקב את רחל. אך לבן הכניס בלילה את לאה תחת החופה במקום רחל. בבוקר גילה יעקב שנתרמה – לאה לפניו, לא רחל.
- יעקב כעס על לבן: 'מה זאת עשית לי? הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני?' לבן הסביר שאין נוהג לתת צעירה לפני בכירה.
- לבן הציע ליעקב לסיים את שבוע לאה ואז לתת לו גם את רחל – תמורת שבע שנים נוספות של עבודה. יעקב הסכים, ושתי האחיות נישאו לו.
הסיפור המלא
יַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לְחָרָן, אֶל בֵּית לָבָן אָחִי אִמּוֹ. אַחֲרֵי דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הוּא הִגִּיעַ לְבְאֵר בַּשָּׂדֶה. לְיַד הַבְּאֵר רָבְצוּ עֶדְרֵי צֹאן, וְעַל פִּי הַבְּאֵר הָיְתָה אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה.
יַעֲקֹב דִּבֵּר עִם הָרוֹעִים וְשָׁאַל אוֹתָם מֵאַיִן הֵם. הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם מֵחָרָן. יַעֲקֹב שָׁאַל אִם הֵם מַכִּירִים אֶת לָבָן, וְהֵם עָנוּ שֶׁהֵם מַכִּירִים אוֹתוֹ, וְשֶׁרָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.
כְּשֶׁיַעֲקֹב רָאָה אֶת רָחֵל, הוּא נִגַּשׁ אֶל הַבְּאֵר, גִּלְגֵּל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקָה אֶת צֹאן לָבָן. הַמַּעֲשֶׂה הֶרְאָה אֶת כֹּחוֹ וְאֶת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ בִּפְגִישָׁה עִם מִשְׁפַּחַת אִמּוֹ.
יַעֲקֹב סִפֵּר לְרָחֵל שֶׁהוּא בֶּן רִבְקָה. רָחֵל רָצָה לְבֵיתָהּ וְסִפְּרָה לְאָבִיהָ. לָבָן רָץ לִקְרַאת יַעֲקֹב, חִבֵּק אוֹתוֹ, הֵבִיא אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ.
יַעֲקֹב יָשַׁב בְּבֵית לָבָן וְעָבַד אֶצְלוֹ. אַחֲרֵי חֹדֶשׁ אָמַר לָבָן לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא רָאוּי שֶׁיַּעֲבֹד חִנָּם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה מַשְׂכֻּרְתּוֹ.
לְלָבָן הָיוּ שְׁתֵּי בָנוֹת: לֵאָה הַבְּכִירָה וְרָחֵל הַצְּעִירָה. יַעֲקֹב אָהַב אֶת רָחֵל, וְהִצִּיעַ לְלָבָן: אֶעֱבֹד אוֹתְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּעַד רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.
לָבָן הִסְכִּים לַהֶסְכֵּם. יַעֲקֹב עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים בְּעַד רָחֵל. הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת שֶׁהַשָּׁנִים הָיוּ בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, מִפְּנֵי אַהֲבָתוֹ אֶת רָחֵל.
כְּשֶׁנִּגְמְרוּ שֶׁבַע הַשָּׁנִים, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לָשֵׂאת אֶת רָחֵל. לָבָן עָשָׂה מִשְׁתֶּה, אֲבָל בַּלַּיְלָה הִכְנִיס אֶת לֵאָה אֶל יַעֲקֹב בִּמְקוֹם רָחֵל. בַּבֹּקֶר גִּלָּה יַעֲקֹב שֶׁרִמּוּ אוֹתוֹ.
יַעֲקֹב כָּעַס עַל לָבָן וְאָמַר: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי? לָבָן עָנָה שֶׁבִּמְקוֹמוֹ אֵין נוֹהֲגִים לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.
לָבָן הִצִּיעַ לְיַעֲקֹב לְסַיֵּם אֶת שְׁבוּעַ לֵאָה, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לוֹ גַּם אֶת רָחֵל, בְּתַמּוּרָה לְשֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה נוֹסָפוֹת. יַעֲקֹב הִסְכִּים, נָשָׂא גַּם אֶת רָחֵל, וְעָבַד עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים.
