סיכום על יעקב ועשו מתפייסים
הנקודות החשובות
- לאחר לילת המאבק עם המלאך, הרים יעקב עיניו וראה את עשו בא עם ארבע מאות איש. הוא סידר את משפחתו בחוכמה לפי סדר אהבתו אותם.
- השפחות ובניהן היו ראשונות, אחריהן לאה וילדיה, ורחל ויוסף – האהובים ביותר – אחרונים ומוגנים יותר.
- יעקב עצמו עבר לפניהם שבע פעמים ארצה עד גשתו עד אחיו – כאות כניעה, כבוד ואולי גם כדרך להכניע את כעסו של עשו.
- עשו רץ לקראתו, חיבק אותו, נפל על צווארו וישק לו – ושניהם בכו. הפגישה הייתה שונה לחלוטין ממה שיעקב חשש.
- עשו שאל על הנשים והילדים ועל המנחה שנשלחה לפניו. יעקב ענה שהמנחה היא כדי למצוא חן בעיני אחיו.
- עשו אמר: 'יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך.' – עשו לא רצה את המתנות, היה לו מספיק. אך יעקב התעקש שיקבלן.
- יעקב אמר לעשו: 'כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים.' – פגישה עם אח שסלח לו הייתה עבורו כמעט כחוויה אלוהית.
- עשו הציע ללכת יחד ולנסוע אחד לצד השני. אך יעקב סירב בנימוס – הצאן והילדים הקטנים יעכבו אותם. הוא ביקש שעשו ילך קדימה.
- עשו שב לדרכו לשעיר. יעקב הלך לסוכות, שם בנה לו בית ולמקנהו סוכות. קרא למקום 'סוכות'.
- הפיוס בין יעקב לעשו מלמד שגם שנאה ותרעומת עמוקה – אחרי שנים – יכולה להיפתר. זהו שיעור גדול על סליחה ופיוס בתוך משפחה.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ נֶאֱבַק יַעֲקֹב וְקִבֵּל אֶת הַשֵּׁם יִשְׂרָאֵל, הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת עֵשָׂו בָּא לִקְרָאתוֹ. עִם עֵשָׂו הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וְיַעֲקֹב עֲדַיִן לֹא יָדַע אִם פְּנֵי עֵשָׂו לְשָׁלוֹם אוֹ לְמִלְחָמָה.
יַעֲקֹב סִדֵּר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּסֵדֶר מְחֻשָּׁב. בַּתְּחִלָּה עָמְדוּ הַשְּׁפָחוֹת וִילָדֵיהֶן, אַחֲרֵיהֶן לֵאָה וִילָדֶיהָ, וּבַסּוֹף רָחֵל וְיוֹסֵף. הַסֵּדֶר הֶרְאָה אֶת דְּאָגָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
יַעֲקֹב עָבַר לִפְנֵי כֻּלָּם וְהִתְקָרֵב אֶל עֵשָׂו. הוּא הִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד שֶׁנִּגַּשׁ אֶל אָחִיו. בְּכָךְ הֶרְאָה כָּבוֹד, עֲנָוָה וְרָצוֹן לְפַיֵּס.
עֵשָׂו הִפְתִּיעַ אֶת יַעֲקֹב. בִּמְקוֹם לְהִלָּחֵם בּוֹ, עֵשָׂו רָץ לִקְרָאתוֹ, חִבֵּק אוֹתוֹ, נָפַל עַל צַוָּארָיו וְנָשַׁק לוֹ. שְׁנֵי הָאַחִים בָּכוּ. רֶגַע שֶׁיַּעֲקֹב פָּחַד מִמֶּנּוּ הָפַךְ לְרֶגַע שֶׁל פִּיּוּס.
עֵשָׂו רָאָה אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וְשָׁאַל מִי הֵם. יַעֲקֹב עָנָה שֶׁאֵלֶּה הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדּוֹ. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נִגְּשׁוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְעֵשָׂו בְּכָבוֹד.
עֵשָׂו שָׁאַל גַּם עַל הַמִּנְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּשְׁלְחָה אֵלָיו לִפְנֵי הַפְּגִישָׁה. יַעֲקֹב אָמַר שֶׁהַמִּנְחָה נוֹעֲדָה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי עֵשָׂו, כְּדֵי שֶׁעֵשָׂו יְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם.
עֵשָׂו אָמַר: יֵשׁ לִי רָב, אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. הוּא לֹא רָצָה לָקַחַת אֶת הַמַּתָּנוֹת, כִּי הָיָה לוֹ מַסְפִּיק. אֲבָל יַעֲקֹב הִתְעַקֵּשׁ וּבִקֵּשׁ מֵעֵשָׂו לְקַבֵּל אֶת הַמִּנְחָה.
יַעֲקֹב אָמַר לְעֵשָׂו שֶׁרְאִיַּת פָּנָיו הָיְתָה בְּעֵינָיו כִּרְאִיַּת פְּנֵי אֱלֹהִים, מִפְּנֵי שֶׁעֵשָׂו קִבֵּל אוֹתוֹ בְּרָצוֹן. דְּבָרָיו מְלַמְּדִים כַּמָּה הָיָה הַפִּיּוּס חָשׁוּב לְיַעֲקֹב.
עֵשָׂו הִצִּיעַ לְיַעֲקֹב לָלֶכֶת יַחַד, אֲבָל יַעֲקֹב סֵרֵב בְּנִימוּס. הוּא הִסְבִּיר שֶׁהַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר צְרִיכִים לָלֶכֶת לְאַט. יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ שֶׁעֵשָׂו יֵלֵךְ לְפָנָיו.
עֵשָׂו חָזַר לְדַרְכּוֹ לְשֵׂעִיר, וְיַעֲקֹב נָסַע לְסֻכּוֹת. שָׁם בָּנָה לוֹ בַּיִת וְעָשָׂה סֻכּוֹת לְמִקְנֵהוּ, וְלָכֵן קָרָא לַמָּקוֹם סֻכּוֹת. הַפְּגִישָׁה הַמְּפַחֶדֶת הִסְתַּיְּמָה בְּשָׁלוֹם.
סִפּוּר הַפִּיּוּס בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו מְלַמֵּד שֶׁגַּם כַּעַס יָשָׁן וְרִיב קָשֶׁה יְכוֹלִים לְהִתְרַכֵּךְ. כָּבוֹד, עֲנָוָה, דִּבּוּר נָכוֹן וְרָצוֹן לְשָׁלוֹם יְכוֹלִים לִפְתֹּחַ דֶּלֶת לִסְלִיחָה.
