סיכום על יוסף מתגלה לאחיו ויעקב יורד מצרימה
הנקודות החשובות
- יוסף ציווה לשים את גביע הכסף שלו בשק בנימין. כשיצאו, שלח אחריהם ואמר שאחד גנב. נמצא הגביע בשק בנימין. הם קרעו בגדיהם ושבו לעיר.
- יהודה התקרב ליוסף ונשא נאום גדול. הוא סיפר את כל הסיפור – על האב הזקן, על האח שמת, ועל אהבת האב לבנימין. הוא הציע להיות עבד במקום בנימין.
- יוסף לא יכול עוד להתאפק. הוא גירש את כל עבדיו וויתר על כל המסכות. הוא בכה בקול גדול ואמר: 'אני יוסף! העוד אבי חי?'
- האחים נבהלו ולא יכלו לענות. יוסף קרא להם להתקרב ואמר: 'אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה.'
- יוסף לא נקם ולא כעס. הוא אמר: 'ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי... כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם.' – ה' הוביל את הכל.
- יוסף אמר שעוד חמש שנות רעב לפניהם. הוא ביקש שיביאו את אביו יעקב מצרימה עם כל בני ביתו – כדי שיינצלו מהרעב.
- יוסף נפל על צווארי בנימין ובכה, ובנימין בכה על צווארו. ויוסף נשק לכל אחיו ובכה עליהם ואחר כך שוחחו.
- פרעה שמע ושמח. הוא הוסיף להזמנה: 'קחו עגלות ממצרים לטפכם ולנשיכם... ואל תחוסו על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם.'
- האחים חזרו לכנען ובישרו ליעקב: 'עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים!' לב יעקב פג כי לא האמין. אך כשראה את העגלות האמין.
- יעקב אמר: 'רב! עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות.' – חלום שהתנפץ לפני שנים שב לחיות. יעקב ירד מצרימה עם כל משפחתו.
הסיפור המלא
אַחֲרֵי שֶׁהָאַחִים אָכְלוּ עִם יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, יוֹסֵף צִוָּה עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לְמַלֵּא אֶת שַׂקֵּיהֶם בְּאֹכֶל, לְהָשִׁיב אֶת כַּסְפָּם, וְלָשִׂים אֶת גְּבִיעַ הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ בְּשַׂק בִּנְיָמִין. יוֹסֵף רָצָה לִבְדֹּק אִם הָאַחִים הִשְׁתַּנּוּ וְאִם הֵם יִשְׁמְרוּ עַל בִּנְיָמִין.
בַּבֹּקֶר יָצְאוּ הָאַחִים מִן הָעִיר. כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר שָׁלַח יוֹסֵף אֶת עַבְדּוֹ אַחֲרֵיהֶם. הָעֶבֶד הִשִּׂיג אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם: מַדּוּעַ גְּמַלְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? הָאַחִים נִבְהֲלוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם לֹא גָּנְבוּ דָּבָר.
הָאַחִים הָיוּ בְּטוּחִים בְּחַפּוּתָם וְאָמְרוּ שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגָּבִיעַ אֵצֶל אַחַד מֵהֶם, הוּא יִהְיֶה עֶבֶד. הַשַּׂקִּים נִפְתְּחוּ אֶחָד אַחַד, וְהַגָּבִיעַ נִמְצָא בְּשַׂק בִּנְיָמִין. הָאַחִים קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם מֵרֹב צַעַר וְחָזְרוּ אֶל בֵּית יוֹסֵף.
יוֹסֵף אָמַר לָהֶם שֶׁרַק הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ יִהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד, וְשְׁאָר הָאַחִים יְכוֹלִים לַעֲלוֹת בְּשָׁלוֹם אֶל אֲבִיהֶם. זֶה הָיָה רֶגַע קָשֶׁה: הָאַחִים הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹב אֶת בִּנְיָמִין, כְּמוֹ שֶׁעָזְבוּ פַּעַם אֶת יוֹסֵף.
אָז נִגַּשׁ יְהוּדָה אֶל יוֹסֵף וְדִבֵּר בְּכָבוֹד וּבְאֹמֶץ. הוּא סִפֵּר עַל יַעֲקֹב הָאָב הַזָּקֵן, עַל הַבֵּן שֶׁאָבַד לוֹ, וְעַל אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְבִנְיָמִין. יְהוּדָה הִסְבִּיר שֶׁאִם בִּנְיָמִין לֹא יָשׁוּב, יַעֲקֹב לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בַּצַּעַר.
יְהוּדָה הוֹסִיף שֶׁהוּא עָרֵב לַנַּעַר וְהִבְטִיחַ לְיַעֲקֹב לְהָשִׁיב אוֹתוֹ. לָכֵן הוּא בִּקֵּשׁ מִיּוֹסֵף: קַח אוֹתִי לְעֶבֶד בִּמְקוֹם בִּנְיָמִין, וְתֵן לַנַּעַר לַעֲלוֹת עִם אֶחָיו. בְּדִבְרֵי יְהוּדָה נִרְאֲתָה אַחֲרָיוּת אֲמִתִּית וְאַהֲבָה לַמִּשְׁפָּחָה.
יוֹסֵף לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק עוֹד. הוּא צִוָּה שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים יֵצְאוּ מִן הַחֶדֶר, וְנִשְׁאַר לְבַד עִם אֶחָיו. אָז פָּרַץ בִּבְכִי גָּדוֹל וְאָמַר: אֲנִי יוֹסֵף! הַעוֹד אָבִי חָי? הָאַחִים נִבְהֲלוּ מְאֹד וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת לוֹ.
יוֹסֵף קָרָא לָהֶם לְהִתְקָרֵב וְאָמַר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. הוּא לֹא אָמַר זֹאת כְּדֵי לְהַפְחִיד אוֹתָם, אֶלָּא כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת וּלְהַתְחִיל פִּיּוּס בֵּין הָאַחִים.
יוֹסֵף נִחֵם אֶת אֶחָיו וְאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲצוּבִים וְשֶׁלֹּא יִכְעֲסוּ עַל עַצְמָם. הוּא הִסְבִּיר שֶׁה' שָׁלַח אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּחָה בִּשְׁנוֹת הָרָעָב. יוֹסֵף רָאָה שֶׁגַּם מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה קָשֶׁה יָכֹל לָצֵאת דָּבָר טוֹב בְּהַשְׁגָּחַת ה'.
יוֹסֵף אָמַר שֶׁעוֹד חָמֵשׁ שְׁנוֹת רָעָב נוֹתְרוּ, וּבִקֵּשׁ מֵאֶחָיו לְהָבִיא אֶת יַעֲקֹב וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ לְמִצְרַיִם. הוּא הִבְטִיחַ לָגוּר אִתָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וּלְכַלְכֵּל אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחְסַר לָהֶם לֶחֶם.
אַחַר כָּךְ נָפַל יוֹסֵף עַל צַוְּארֵי בִּנְיָמִין אָחִיו וּבָכָה, וּבִנְיָמִין בָּכָה עַל צַוָּארָיו. יוֹסֵף נָשַׁק לְכָל אֶחָיו וּבָכָה עֲלֵיהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן הֵם דִּבְּרוּ אִתּוֹ. פַּרְעֹה שָׁמַע עַל בּוֹא אֲחֵי יוֹסֵף וְשָׂמַח, וְשָׁלַח עֲגָלוֹת וּמַתָּנוֹת לְהָבִיא אֶת הַמִּשְׁפָּחָה.
הָאַחִים חָזְרוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְאָמְרוּ לְיַעֲקֹב: עוֹד יוֹסֵף חַי, וְהוּא מוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם. בַּתְּחִלָּה לֵב יַעֲקֹב פָּג וְהוּא לֹא הֶאֱמִין, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעֲגָלוֹת שֶׁשָּׁלַח יוֹסֵף, רוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו. יַעֲקֹב אָמַר: רַב! עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. כָּךְ הֵחֵלָה יְרִידַת מִשְׁפַּחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם.
