סיכום על יוסף וחלומותיו – שנאת האחים ומכירת יוסף למצרים
הנקודות החשובות
- יעקב אהב את יוסף יותר מכל בניו כי הוא בן זקוניו. הוא עשה לו כתונת פסים מיוחדת. האחים ראו שאביהם אוהב אותו יותר וישנאו אותו.
- יוסף חלם חלום ראשון: הם מאלמים אלומות בשדה ואלומת יוסף קמה ואלומות אחיו סובבות ומשתחוות לה. האחים שאלו: 'המלוך תמלוך עלינו?'
- יוסף חלם חלום שני: השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. אביו גער בו: 'האני ואמך ואחיך נבוא להשתחוות לך?' – אך שמר את הדבר.
- האחים הלכו לרעות את הצאן בשכם. יעקב שלח את יוסף לברר לשלומם. יוסף יצא לבדו, לבוש כתונת הפסים.
- האחים ראו את יוסף מרחוק ואמרו: 'הנה בעל החלומות הלזה בא. לכה ונהרגנו.' ראובן ניסה להצילו ואמר: 'אל תשפכו דם, השליכו אותו לבור.'
- הם הפשיטו את יוסף מכתונת הפסים והשליכו אותו לבור ריק. ישבו לאכול לחם. ואז ראו שיירת ישמעאלים עוברת ממדיין.
- יהודה הציע: 'מה בצע כי נהרוג את אחינו? לכו ונמכרנו לישמעאלים.' מכרו את יוסף בעשרים כסף. יוסף הובל מצרימה.
- הם שחטו שעיר עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם ושלחו לאביהם. יעקב ראה ואמר: 'חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף!'
- יעקב קרע את שמלותיו, שם שק על מתניו ויתאבל ימים רבים. כל בניו ובנותיו קמו לנחמו, אך הוא מאן להתנחם.
- יוסף הגיע למצרים ונמכר לפוטיפר, שר טבחי פרעה. זהו תחילת הדרך הארוכה שתוביל אותו מהבור לגדולה.
הסיפור המלא
יַעֲקֹב אָהַב אֶת יוֹסֵף מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָיָה בֵּן זְקֻנִים לָאָבִיו. כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת אַהֲבָתוֹ, עָשָׂה יַעֲקֹב לְיוֹסֵף כְּתֹנֶת פַּסִּים מְיֻחֶדֶת. הָאַחִים רָאוּ שֶׁאֲבִיהֶם אוֹהֵב אֶת יוֹסֵף יוֹתֵר מֵהֶם, וְהִתְחִילָה בְּלִבָּם שִׂנְאָה.
יוֹסֵף חָלַם חֲלוֹם וְסִפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו. בַּחֲלוֹם הֵם הָיוּ בַּשָּׂדֶה וְאַלְּמוּ אֲלֻמּוֹת. אֲלֻמָּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָמָה וְנִצְּבָה, וַאֲלֻמּוֹת הָאַחִים סָבְבוּ אוֹתָהּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהּ.
הָאַחִים הֵבִינוּ שֶׁהַחֲלוֹם רוֹמֵז כְּאִלּוּ יוֹסֵף יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. הֵם אָמְרוּ לוֹ: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ? וּבִגְלַל הַחֲלוֹם וּבִגְלַל דְּבָרָיו שָׂנְאוּ אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר.
אַחַר כָּךְ חָלַם יוֹסֵף חֲלוֹם שֵׁנִי. בַּחֲלוֹם הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. יוֹסֵף סִפֵּר אֶת הַחֲלוֹם לְאָבִיו וּלְאֶחָיו, וְהַחֲלוֹם הוֹסִיף מֶתַח בַּמִּשְׁפָּחָה.
יַעֲקֹב גָּעַר בְּיוֹסֵף וְשָׁאַל: הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה? אַף עַל פִּי שֶׁגָּעַר בּוֹ, יַעֲקֹב שָׁמַר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ, כִּי הֵבִין שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ מַשְׁמָעוּת לַחֲלוֹמוֹת.
יוֹם אֶחָד הָלְכוּ הָאַחִים לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יַעֲקֹב שָׁלַח אֶת יוֹסֵף לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן. יוֹסֵף הָלַךְ בְּנֶאֱמָנוּת, לָבַשׁ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
יוֹסֵף חִפֵּשׂ אֶת אֶחָיו בִּשְׁכֶם, וְאִישׁ אֶחָד פָּגַשׁ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁהֵם הָלְכוּ לְדֹתָן. יוֹסֵף הִמְשִׁיךְ אַחֲרֵיהֶם. כְּשֶׁהָאַחִים רָאוּ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק, הֵם אָמְרוּ: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.
הָאַחִים רָצוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, אֲבָל רְאוּבֵן נִסָּה לְהַצִּיל אוֹתוֹ. הוּא אָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ דָם, אֶלָּא יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר. רְאוּבֵן קִוָּה לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ וּלְהָשִׁיב אֶת יוֹסֵף אֶל אָבִיו.
כְּשֶׁיוֹסֵף הִגִּיעַ, הָאַחִים הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְבוֹר רֵיק שֶׁאֵין בּוֹ מָיִם. אַחַר כָּךְ הֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם, וְרָאוּ שַׁיָּרָה שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים הוֹלֶכֶת לְמִצְרַיִם.
יְהוּדָה הִצִּיעַ לְאֶחָיו שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ אֶת יוֹסֵף, אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. הָאַחִים שָׁמְעוּ לוֹ, וְיוֹסֵף נִמְכַּר בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. הַשַּׁיָּרָה הוֹבִילָה אֶת יוֹסֵף לְמִצְרַיִם.
כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, הָאַחִים שָׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וְטָבְלוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף בַּדָּם. הֵם שָׁלְחוּ אֶת הַכְּתֹנֶת לְיַעֲקֹב וְאָמְרוּ לוֹ לְהַכִּיר אִם זוֹ כְּתֹנֶת בְּנוֹ.
יַעֲקֹב רָאָה אֶת הַכְּתֹנֶת וְחָשַׁב שֶׁחַיָּה רָעָה טָרְפָה אֶת יוֹסֵף. הוּא קָרַע אֶת שִׂמְלֹתָיו, לָבַשׁ שַׂק וְהִתְאַבֵּל יָמִים רַבִּים. בְּאוֹתוֹ זְמַן יוֹסֵף הִגִּיעַ לְמִצְרַיִם וְנִמְכַּר לְפוֹטִיפַר, שַׂר טַבָּחֵי פַּרְעֹה.
