סיכום על יוסף בבית הסוהר – חלומות שר המשקה ושר האופה
הנקודות החשובות
- בבית הסוהר של פרעה נכלאו שני פקידים: שר המשקה ושר האופה – שניהם חטאו לפרעה ונאסרו. שר בית הסוהר מינה את יוסף לשרת אותם.
- לילה אחד חלמו שניהם חלום – כל אחד חלם חלומו בלילה אחד. בבוקר ראה יוסף שפניהם זועפים ושאל: 'מדוע פניכם רעים היום?'
- הם ענו שחלמו חלום ואין מי לפתור אותם. יוסף אמר: 'הלא לאלוהים פתרונים? ספרו נא לי.' – יוסף הציג את עצמו ככלי של ה'.
- שר המשקה סיפר חלומו: גפן לפניו, בה שלושה שריגים. הגפן פרחה, הבשילה, ויוסף סחט את הענבים לכוס פרעה.
- יוסף פתר: שלושת השריגים – שלושה ימים. עוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשך ויחזיר אותך למשרתך. יוסף ביקש: 'זכרתני... והוצאתני מהמקום הזה.'
- שר האופה ראה שהפתרון טוב וסיפר גם הוא: שלושה סלי לחם לבן על ראשו, ועוף אוכל מהם.
- יוסף פתר בכנות, גם אם קשה לשמוע: שלושת הסלים – שלושה ימים. עוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ויתלה אותך על עץ.
- ביום השלישי – יום הולדת פרעה – עשה פרעה משתה לכל עבדיו. את שר המשקה החזיר לתפקידו ואת שר האופה תלה – כפי שפתר יוסף.
- שר המשקה שב לתפקידו אך שכח את יוסף. 'ולא זכר שר המשקה את יוסף וישכחהו.' – יוסף נשאר בכלא שנתיים נוספות.
- סיפור חלומות בית הסוהר מלמד: כשרון הפתרון הוא מתנת ה', וגם כשאנשים שוכחים – ה' זוכר תמיד ועיתויו תמיד נכון.
הסיפור המלא
יוֹסֵף הָיָה בְּבֵית הַסֹּהַר בְּמִצְרַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה רָע. גַּם שָׁם ה' הָיָה עִמּוֹ, וְשַׂר בֵּית הַסֹּהַר סָמַךְ עָלָיו. יוֹסֵף עָזַר לַאֲסִירִים וְהָיָה אַחְרַאי עַל דְּבָרִים רַבִּים בַּבַּיִת.
בְּאוֹתוֹ בֵּית סֹהַר נִכְלְאוּ שְׁנֵי שָׂרִים שֶׁל פַּרְעֹה: שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים. שְׁנֵיהֶם עָבְדוּ בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה, וְשְׁנֵיהֶם נֶאֶסְרוּ מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה כָּעַס עֲלֵיהֶם.
לַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ שְׁנֵי הַשָּׂרִים חֲלוֹמוֹת. כָּל אֶחָד חָלַם חֲלוֹם אַחֵר, וְכָל חֲלוֹם הָיָה בַּעַל מַשְׁמָעוּת שׁוֹנָה. בַּבֹּקֶר רָאָה יוֹסֵף שֶׁפְּנֵיהֶם עֲצוּבִים וְזֹעֲפִים.
יוֹסֵף שָׂם לֵב לְמַרְאֵה פְּנֵיהֶם וְשָׁאַל: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם? הַשְּׁאֵלָה מְלַמֶּדֶת שֶׁיוֹסֵף לֹא חָשַׁב רַק עַל צַעֲרוֹ, אֶלָּא גַּם רָאָה אֶת צַעַר הָאֲחֵרִים.
הַשָּׂרִים אָמְרוּ לְיוֹסֵף שֶׁחָלְמוּ חֲלוֹם וְאֵין מִי שֶׁיִּפְתֹּר אוֹתוֹ. יוֹסֵף עָנָה: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים? סַפְּרוּ נָא לִי. יוֹסֵף הֵבִין שֶׁהַחָכְמָה לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת בָּאָה מֵה'.
שַׂר הַמַּשְׁקִים סִפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹ. בַּחֲלוֹם הָיְתָה גֶּפֶן וּבָהּ שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים. הַגֶּפֶן פָּרְחָה, הֶעֱלְתָה עֲנָבִים, וְשַׂר הַמַּשְׁקִים סָחַט אֶת הָעֲנָבִים אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וְנָתַן אֶת הַכּוֹס בְּיַד פַּרְעֹה.
יוֹסֵף פָּתַר אֶת הַחֲלוֹם לְטוֹבָה. הוּא אָמַר שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִיגִים הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים. בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים יַחֲזִיר פַּרְעֹה אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים לְתַפְקִידוֹ, וְהוּא יָשׁוּב לָתֵת אֶת כּוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ.
יוֹסֵף בִּקֵּשׁ מִשַּׂר הַמַּשְׁקִים לִזְכֹּר אוֹתוֹ כְּשֶׁיֵּיטַב לוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁיַּזְכִּיר אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְיוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֹּהַר, כִּי נִלְקַח מֵאַרְצוֹ וְלֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ עָלָיו מַאֲסָר.
כְּשֶׁשַּׂר הָאוֹפִים רָאָה שֶׁהַפִּתְרוֹן לְשַׂר הַמַּשְׁקִים הָיָה טוֹב, סִפֵּר גַּם הוּא אֶת חֲלוֹמוֹ. בַּחֲלוֹם הָיוּ עַל רֹאשׁוֹ שְׁלֹשָׁה סַלִּים שֶׁל מַאֲפֵי פַּרְעֹה, וְעוֹף אָכַל מִן הַסַּלִּים שֶׁעַל רֹאשׁוֹ.
יוֹסֵף פָּתַר בְּכֵנוּת גַּם אֶת הַחֲלוֹם הַקָּשֶׁה. הוּא אָמַר שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבְעוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים יָמוּת שַׂר הָאוֹפִים. יוֹסֵף אָמַר אֶת הָאֱמֶת גַּם כְּשֶׁהָיְתָה קָשָׁה לִשְׁמֹעַ.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָשָׂה פַּרְעֹה מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, כִּי זֶה הָיָה יוֹם הֻלַּדְתּוֹ. כְּפִי שֶׁפָּתַר יוֹסֵף, שַׂר הַמַּשְׁקִים חָזַר לְתַפְקִידוֹ, וְשַׂר הָאוֹפִים לֹא חָזַר לְחַיָּיו.
אַף עַל פִּי שֶׁשַּׂר הַמַּשְׁקִים חָזַר לְתַפְקִידוֹ, הוּא שָׁכַח אֶת יוֹסֵף. יוֹסֵף נִשְׁאַר בְּבֵית הַסֹּהַר שְׁנָתַיִם נוֹסָפוֹת. הַסִּפּוּר מְלַמֵּד שֶׁאֲנָשִׁים עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ, אֲבָל ה' אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ.
