סיכום על חציית הירדן ובניית אבני הזיכרון
הנקודות החשובות
- יהושע מצווה את השוטרים לעבור במחנה ולהנחות את העם: עליהם לעקוב אחרי ארון הברית הנישא על ידי הכוהנים, ולשמור מרחק של כאלפיים אמה – כדי שכולם ידעו את הדרך, שכן לא עברו בה מעולם.
- ה' אומר ליהושע: 'היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' – הבטחה שחציית הירדן תסמיך את יהושע כיורש משה בעיני העם.
- הכוהנים נושאי הארון מצווים לעמוד בתוך הירדן, ורק כאשר כפות רגלי הכוהנים נוגעות במים – הם נעצרים. מים הירדן נערמים כחומה מרחוק, והעם עובר ביבשה.
- הניסים מתרחשים בתקופת הקציר – כאשר הירדן גדוש על כל גדותיו. דווקא ברגע הקשה ביותר מבחינה הידרולוגית, עוצרים המים – מה שמדגיש את הפלא האלוהי.
- ה' מצווה את יהושע לבחור שנים עשר אנשים, איש אחד מכל שבט, ולהרים שתים עשרה אבנות מקרקעית הירדן ממקום עמידת הכוהנים.
- האבנות מועברות לגלגל – מקום המחנה הראשון בארץ כנען – ומוצבות שם כאנדרטת זיכרון. יהושע מסביר את משמעותן: 'למען ידעו כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא'.
- יהושע מקים גם שתים עשרה אבנות נוספות בתוך הירדן עצמו – בנקודה שבה עמדו כפות הכוהנים – כדי שהמקום יוזכר לדורות.
- כאשר הכוהנים נושאי הארון עולים מהירדן לאדמת כנען, שבים מי הירדן ועולים על כל גדותיהם כבתחילה – הנס מסתיים בדיוק ברגע הנכון.
- העם עבר את הירדן בעשרה לחודש הראשון – התאריך מהדהד את ליל הפסח ואת תחילת יציאת מצרים, וקושר את הכניסה לארץ לרצף ההיסטורי של הגאולה.
- חציית הירדן משקפת את חציית ים סוף: גם שם נבקעו המים, גם שם עבר עם ישראל ביבשה. הטקסט מציב מראה בין שני האירועים ומלמד שיהושע הוא יורש ראוי של משה.
הסיפור המלא
לאחר ההכנות לכניסה לארץ, הגיע עם ישראל אל הירדן. הנהר עמד בין העם לבין ארץ כנען, והמעבר בו היה שלב גדול ומכריע לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר.
יהושע ציווה את שוטרי העם להודיע לכולם לעקוב אחרי ארון הברית. הארון, שנישא בידי הכוהנים, היה הסימן לכך שה' מוביל את העם בדרך החדשה.
העם נדרש לשמור מרחק מן הארון, בערך אלפיים אמה. הסיבה היתה שכל העם יוכל לראות את הדרך, כי הם לא עברו בדרך הזאת מעולם.
ה' אמר ליהושע שהיום הזה יתחיל לגדל אותו בעיני כל ישראל. הנס של חציית הירדן יראה לעם שה' עם יהושע כפי שהיה עם משה.
הכוהנים שנשאו את ארון הברית קיבלו הוראה להיכנס אל מי הירדן ולעמוד שם. הם היו צריכים לעשות את הצעד הראשון מתוך אמונה, עוד לפני שהמים נעצרו.
כאשר כפות רגלי הכוהנים נגעו במים, מי הירדן נעצרו. המים שזרמו מלמעלה עמדו כמו נד, והעם עבר ביבשה.
הנס היה גדול במיוחד מפני שהירדן היה מלא על כל גדותיו בתקופת הקציר. דווקא בזמן שבו המעבר נראה קשה יותר, ה' הראה את כוחו.
הכוהנים עמדו בתוך הירדן עם הארון עד שכל העם עבר. עמידתם במרכז הנהר ביטאה שהמעבר כולו נעשה בהנהגת ה' ולא רק בכוח אנושי.
לאחר שהעם עבר, ציווה ה' לבחור שנים עשר אנשים, איש אחד מכל שבט. כל אחד מהם לקח אבן אחת מקרקעית הירדן, מן המקום שבו עמדו הכוהנים.
שתים עשרה האבנים סימלו את שנים עשר שבטי ישראל. כל שבט היה חלק מן הנס, וכל העם עבר יחד אל הארץ.
האבנים הובאו אל הגלגל, מקום המחנה הראשון של ישראל בארץ כנען. שם הן הוצבו כאבני זיכרון, כדי שהדורות הבאים ישאלו מה פירוש האבנים האלה.
יהושע הסביר שכאשר הבנים ישאלו את האבות על האבנים, יספרו להם שה' ייבש את מי הירדן מפני בני ישראל עד שעברו. כך הזיכרון יהפוך ללימוד לדורות.
יהושע גם הקים אבנים בתוך הירדן, במקום שבו עמדו רגלי הכוהנים נושאי הארון. בכך סומן גם המקום הפנימי של הנס, אף שאינו נראה תמיד לעין.
כאשר הכוהנים עלו מן הירדן אל היבשה, המים חזרו לזרום ועלו על כל גדותיהם כמו קודם. הנס התחיל ונגמר בדיוק בזמן הנדרש.
העם עבר את הירדן בעשרה לחודש הראשון. תאריך זה מזכיר את ההכנות לפסח ביציאת מצרים, וכך נקשרת הכניסה לארץ אל סיפור הגאולה ממצרים.
חציית הירדן מזכירה את חציית ים סוף. בשני האירועים ה' עצר מים, ישראל עברו ביבשה, והעם ראה שה' מנהיג אותו. ההקבלה מחזקת את מעמד יהושע כיורשו של משה.
הסיפור מלמד על אמונה, זיכרון והמשכיות. כדי להיכנס לארץ צריך אומץ לצעוד אחרי ה', וגם חובה לזכור ולספר לדורות הבאים את מעשי ה'.
