סיכום על חלום יעקב – סולם השמים בבית אל
הנקודות החשובות
- יעקב יצא מבאר שבע לחרן, בורח מאחיו עשו שרצה להורגו. הוא הלך לבדו, רחוק מביתו ומשפחתו, לעבר ארץ לא נודעת.
- כשהגיע השמש, לן יעקב במקום מסוים. הוא לקח אבן ממקום ההוא ושם אותה מראשותיו – אבן לכרית – ושכב לישון.
- יעקב חלם חלום מופלא: סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.
- ה' ניצב על הסולם ואמר ליעקב: 'אני ה' אלוהי אברהם ואלוהי יצחק.' – ה' מציג עצמו בשרשרת הדורות של האבות.
- ה' הבטיח ליעקב את ארץ כנען לו ולזרעו, שזרעו יהיה כעפר הארץ, ושכל משפחות האדמה יתברכו בו ובזרעו.
- ה' הוסיף הבטחה אישית ומיוחדת: 'הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת.' – אני אהיה איתך.
- יעקב התעורר משנתו ואמר: 'אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי.' – הוא לא ידע שמקום שנתו הוא מקום קדוש.
- יעקב פחד ואמר: 'מה נורא המקום הזה! אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים.' – מכאן השם 'בית אל'.
- יעקב קם בבוקר, לקח את האבן שהייתה תחת ראשו, הציב אותה כמצבה ויצק עליה שמן. הוא קדש את המקום.
- יעקב נדר נדר: אם ה' יהיה עמו וישמרהו בדרך וישיבהו בשלום לבית אביו – אז ה' יהיה לו לאלוהים, והאבן תהיה בית אלוהים, ומכל אשר ייתן לו ה' ייתן לו עישור.
הסיפור המלא
יַעֲקֹב יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לְחָרָן. הוּא עָזַב אֶת בֵּיתוֹ מִפְּנֵי שֶׁעֵשָׂו אָחִיו כָּעַס עָלָיו וְרָצָה לְהָרְגוֹ. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה, וְיַעֲקֹב הָיָה לְבַדּוֹ.
כְּשֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, הִגִּיעַ יַעֲקֹב לְמָקוֹם אֶחָד וְעָצַר לָלוּן שָׁם. הוּא לָקַח אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, שָׂם אוֹתָהּ מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְשָׁכַב לִישֹׁן.
בַּלַּיְלָה חָלַם יַעֲקֹב חֲלוֹם מֻפְלָא. הוּא רָאָה סֻלָּם מֻצָּב עַל הָאָרֶץ, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם.
הַשֵּׁם נִצָּב עַל הַסֻּלָּם וְדִבֵּר אֶל יַעֲקֹב. הוּא אָמַר לוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק, וְשֶׁהָאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ הוּא שׁוֹכֵב תִּהְיֶה לוֹ וּלְזַרְעוֹ.
הַשֵּׁם הִבְטִיחַ לְיַעֲקֹב שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה רַב, כְּמוֹ עֲפַר הָאָרֶץ, וְשֶׁבּוֹ וּבְזַרְעוֹ יִתְבָּרְכוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. זֹאת הָיְתָה הַמְשָׁכָה שֶׁל הַבְטָחַת הַשֵּׁם לָאָבוֹת.
הַשֵּׁם הוֹסִיף הַבְטָחָה אִישִׁית לְיַעֲקֹב: אֲנִי עִמְּךָ, וְשָׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. יַעֲקֹב שָׁמַע שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ.
כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר יַעֲקֹב, הוּא הֵבִין שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁן בּוֹ הוּא מָקוֹם קָדוֹשׁ. הוּא אָמַר: אָכֵן יֵשׁ הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.
יַעֲקֹב פָּחַד וְאָמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. לָכֵן קָרָא לַמָּקוֹם בֵּית אֵל.
בַּבֹּקֶר לָקַח יַעֲקֹב אֶת הָאֶבֶן שֶׁהָיְתָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, הֵקִים אוֹתָהּ כְּמַצֵּבָה, וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן. בְּכָךְ הוּא סִמֵּן אֶת הַמָּקוֹם כְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
יַעֲקֹב נָדַר נֶדֶר. הוּא אָמַר שֶׁאִם הַשֵּׁם יִהְיֶה עִמּוֹ, יִשְׁמֹר אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ, יִתֵּן לוֹ לֶחֶם וּבֶגֶד, וְיַחֲזִיר אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם לְבֵית אָבִיו, אָז הַשֵּׁם יִהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, וְהוּא יִתֵּן מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר יְקַבֵּל.
