סיכום על הפילוג ואחאב
הנקודות החשובות
- לאחר מות שלמה עולה רחבעם לשכם כדי לקבל את מלכותו. העם, ובראשו ירבעם בן נבט, מבקש ממנו להקל את העול הכבד שהוטל בימי שלמה.
- רחבעם מתייעץ עם הזקנים שמציעים לו לדבר אל העם ברכות, אך הוא בוחר בעצת הנערים ומודיע שיכביד עוד יותר. תשובתו גורמת לקרע גלוי בממלכה.
- עשרת השבטים דוחים את בית דוד וקוראים: מה לנו חלק בדוד. כך נוצרת ממלכת ישראל בצפון בראשות ירבעם, וממלכת יהודה בדרום בראשות רחבעם.
- ירבעם חושש שהעלייה לירושלים תחזיר את לב העם לבית דוד, ולכן הוא מציב עגלי זהב בבית אל ובדן, ממנה כהנים חדשים ומשנה את מועד החג.
- חטא ירבעם נעשה יסוד חוזר בתיאור מלכי ישראל: פולחן שנולד משיקול פוליטי, אך פוגע בקשר של העם עם ירושלים ועם עבודת ה'.
- דורות לאחר הפילוג עולה אחאב למלוך בישראל. הוא מתואר כמלך שהרע יותר ממלכי ישראל לפניו, במיוחד בגלל נישואיו לאיזבל והפצת עבודת הבעל.
- איזבל, בת מלך צידון, מביאה השפעה דתית ותרבותית חזקה. עבודת הבעל הופכת בממלכת ישראל מתופעה שולית למאבק מרכזי על זהות העם.
- אליהו התשבי מופיע מול אחאב ומכריז על בצורת: לא יהיה טל ומטר אלא לפי דברו. הבצורת היא עימות ישיר עם הבעל, שנחשב בעיני עובדיו לאל הגשם והפריון.
- לאחר שלוש שנות בצורת אליהו מכנס את העם ואת נביאי הבעל להר הכרמל ושואל: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. השאלה דורשת הכרעה בין ה' לבין הבעל.
- במעמד הכרמל אש ה' יורדת על המזבח שבנה אליהו, והעם קורא: ה' הוא האלוהים. הסיפור מסמן רגע של הכרעה, אך גם מראה שהמאבק הדתי והמוסרי בישראל עדיין לא הסתיים.
הסיפור המלא
מות שלמה פתח פרק חדש וקשה בתולדות ישראל. הממלכה שהגיעה לשיא של עושר, בנייה וחכמה עומדת כעת מול שאלה פשוטה ומסוכנת: האם העם יסכים להמשיך לשאת את העול הכבד של בית המלוכה?
רחבעם בן שלמה עולה לשכם, מקום מרכזי בשבטי ישראל, כדי לקבל את המלוכה. עצם הבחירה בשכם חשובה: המלכות אינה מתקבלת אוטומטית בירושלים בלבד. כל ישראל באים, ובראשם ירבעם בן נבט, ומציגים דרישה ברורה: אביך הכביד את עולנו, ואתה הקל ממנו ונעבדך.
העם אינו מבקש למרוד מיד. הוא מציע עסקה פוליטית: אם רחבעם יקל את המיסים, עבודות הכפייה והלחץ שהכבידו בימי שלמה, הוא יוכל להיות מלך על כל ישראל. זהו רגע שבו תשובה אחת יכולה לשמור את הממלכה שלמה או לקרוע אותה.
רחבעם מתייעץ תחילה עם הזקנים ששירתו את שלמה. הם מבינים שהמלך הצעיר צריך להתחיל בענווה. הם אומרים לו שאם יהיה עבד לעם היום, ידבר אליהם דברים טובים וישרת אותם, הם יהיו לו עבדים כל הימים. במילים אחרות: מנהיגות חזקה מתחילה בהקשבה.
אבל רחבעם פונה גם לנערים שגדלו איתו. הם מציעים לו להפגין כוח ולא רכות. במקום להקל, עליו לומר: אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף עליו. אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. רחבעם בוחר בעצה זו ומדבר אל העם בקשיחות.
תגובת העם מיידית: מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי. עשרת השבטים מתנתקים מבית דוד וממליכים את ירבעם. רחבעם נשאר עם יהודה ובנימין, וכך נוצרים שני מרכזים: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. זהו פילוג מדיני, שבטי ורוחני.
הפילוג אינו רק תוצאה של טעות אנושית. הוא כבר הוכרז בנבואת אחיה השילוני בימי שלמה, בגלל התרחקות שלמה מעבודת ה'. אבל המקרא מציג גם את האחריות האנושית: רחבעם יכול היה לבחור בהקשבה, ובחר בכוחנות.
ירבעם, מלך ישראל החדש, עומד מול בעיה משלו. אף שהממלכה הצפונית נפרדה מבית דוד, בית המקדש עדיין בירושלים. אם בני ישראל יעלו שוב ושוב לירושלים בחגים, אולי לבם יחזור לרחבעם ולבית דוד. לכן ירבעם בונה מערכת פולחן חלופית.
הוא מציב שני עגלי זהב, אחד בבית אל ואחד בדן, ואומר לעם: הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. הניסוח מזכיר בכוונה את חטא העגל במדבר. ירבעם אינו רק מנהל פוליטיקה; הוא יוצר דת ממלכתית שנועדה לשמור על שלטונו.
ירבעם ממנה כהנים שאינם מבני לוי, קובע חג בזמן אחר, ובונה במות. בעיניו זה פתרון יציב לממלכה חדשה; בעיני המקרא זה חטא יסודי. מכאן ואילך מלכי ישראל רבים יימדדו לפי הביטוי: חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
הפילוג פותח תקופה ארוכה שבה שתי ממלכות יהודיות חיות זו לצד זו, לעיתים במתח ולעיתים בשיתוף פעולה. ממלכת יהודה מחזיקה בירושלים, במקדש ובבית דוד. ממלכת ישראל גדולה וחזקה יותר מבחינה שבטית וגיאוגרפית, אך סובלת מאי יציבות רוחנית ופוליטית.
כמה דורות לאחר מכן עולה אחאב בן עמרי למלוך על ישראל. בית עמרי מחזק את הממלכה מבחינה מדינית, בונה עיר בירה חזקה בשומרון ויוצר קשרים עם עמים שכנים. אבל המקרא מתמקד בעיקר במחיר הרוחני של תקופה זו.
אחאב נושא את איזבל, בת מלך צידון. הנישואים מחזקים קשר מדיני חשוב עם הפיניקים, אך איזבל מביאה איתה גם את עבודת הבעל. הבעל נתפס באזור כאל הגשם, הסערה והפריון. בישראל, שבה הגשם הוא תנאי לחיים, עבודת הבעל מפתה במיוחד.
המקרא מתאר את אחאב כמי שהרע יותר ממלכי ישראל שלפניו. הוא בונה מזבח לבעל, מקים בית לבעל בשומרון, ומאפשר לאיזבל לרדוף את נביאי ה'. כך הופכת ממלכת ישראל לזירת מאבק חריפה: האם העם ילך אחרי ה' או אחרי הבעל?
אליהו התשבי מופיע לפתע מול אחאב. אין לו סיפור ילדות ואין הקדמה ארוכה. הוא עומד לפני המלך ומכריז בשם ה': לא יהיה בשנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. הבצורת היא לא רק עונש כלכלי; היא אתגר ישיר לבעל, שנחשב אצל עובדיו לאל הגשם.
לאחר ההכרזה אליהו נשלח להסתתר בנחל כרית. שם הוא חי לבדו, והעורבים מביאים לו לחם ובשר. כאשר הנחל מתייבש, הוא נשלח אל אלמנה בצרפת. דווקא אישה זרה, ענייה וחסרת ביטחון, מאכילה את הנביא, והקמח והשמן שלה אינם כלים.
בינתיים הבצורת מכה בישראל. אחאב מחפש מים לבהמות, ואיזבל רודפת את נביאי ה'. עובדיה, שר בית אחאב, ירא את ה' ומסתיר מאה נביאים במערות. כך המקרא מצייר מציאות מורכבת: גם בתוך בית אחאב יש אנשים נאמנים לה'.
לאחר שלוש שנים אליהו חוזר ונפגש עם אחאב. אחאב קורא לו עוכר ישראל, כאילו הנביא הוא מקור הצרה. אליהו משיב שהבעיה אינה בו אלא בבית אחאב שעזב את מצוות ה' והלך אחרי הבעלים. המאבק עובר כעת מן הארמון אל הציבור כולו.
אליהו מכנס את העם ואת נביאי הבעל להר הכרמל. שם הוא שואל את השאלה המרכזית: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. העם אינו עונה. השתיקה מראה שהם תקועים בין שתי זהויות.
האתגר פשוט וברור. נביאי הבעל יכינו פר על המזבח ויקראו לבעל. אליהו יכין פר אחר ויקרא לה'. האל שיענה באש הוא האלוהים. נביאי הבעל קוראים שעות רבות, מדלגים סביב המזבח, פוצעים את עצמם, אך אין קול ואין עונה.
אליהו בונה מחדש את מזבח ה' מאבני שנים עשר השבטים. גם כשהממלכה מפולגת, הוא מזכיר שהעם אמור להיות אחד לפני ה'. הוא שופך מים על העולה ועל העצים שלוש פעמים, כדי שלא יהיה ספק. ואז הוא מתפלל תפילה קצרה: שידע העם כי ה' הוא האלוהים וכי הוא משיב את לבם אחורנית.
אש ה' יורדת ואוכלת את העולה, את העצים, את האבנים, את העפר ואת המים. העם נופל על פניו וקורא: ה' הוא האלוהים. רגע הכרמל הוא רגע של הכרעה ציבורית, שבו הבעל נחשף כחסר כוח מול ה'.
אבל הסיפור אינו מסתיים בפשטות. נביאי הבעל נהרגים, הגשם חוזר, אך בית אחאב ואיזבל עדיין עומדים. המאבק על זהות ישראל לא הסתיים במעמד אחד. נושא הפילוג ואחאב מלמד כיצד קרע פוליטי יכול להתפתח לקרע רוחני עמוק, וכיצד נביא עומד מול מלך כדי להזכיר לעם את דרכו.
