סיכום על המלכת דוד — משיחת הנער מבית לחם
הנקודות החשובות
- שאול חטא בעיני ה' — בקרב עמלק לא מחה כפי שנצטווה, וחמל על המלך אגג ועל הצאן הטוב. שמואל אמר לו: 'כִּי מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' — וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶך עַל יִשְׂרָאֵל.' ה' ניחם שהמליך את שאול, ושמואל התאבל עליו.
- ה' אמר לשמואל: 'עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל? מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ — אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי הַבֵּית לַחְמִי, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶך.' שמואל קם ויצא לבית לחם בשליחות ה'.
- שמואל הגיע לבית לחם ויזמן את ישי ובניו לסעודת קרבן. הזקנים בעיר יצאו לקראתו בחרדה ושאלו 'הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ?' — ביקורו של נביא גדול הייתה אירוע מרעיש. שמואל השקיט אותם ואמר שהוא בא לזבוח לה'.
- ישי הביא שבעה מבניו לפני שמואל, אחד אחד. הראשון שעבר היה אליאב — גבוה ונאה. שמואל חשב: 'אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ.' אך ה' אמר לו את אחד העקרונות הגדולים של התנ"ך: 'אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבַהּ קוֹמָתוֹ — כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.'
- כל שבעת הבנים שעברו לפני שמואל — ולא אחד מהם נבחר. שמואל שאל את ישי: 'הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?' ישי ענה: 'עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן — וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן.' שמואל ביקש לקרוא לו: 'שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֵב עַד בֹּאוֹ פֹּה.'
- דוד הובא לפני שמואל. הכתוב מתאר אותו: 'אַדְמֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי.' ה' אמר לשמואל: 'קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי זֶה הוּא!' שמואל לקח את קרן השמן ומשח את דוד בתוך אחיו — ובאותו רגע: 'וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה.'
- בד בבד עם ירידת רוח ה' מעל שאול — 'וּרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'' — עלתה רוח ה' על דוד. שאול מצא נחמה מהרוח הרעה בנגינת כינור, ועבדיו ייעצו לו לחפש מנגן מוכשר.
- אחד מהנערים ידע על דוד ותיאר אותו: 'הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי הַבֵּית לַחְמִי — יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר — וַה' עִמּוֹ.' כבר בבית לחם ניכרו תכונותיו הרבות של דוד.
- שאול שלח ציר אל ישי ישי שלח את דוד אל שאול. דוד עמד לפני שאול, שאהב אותו מאוד ועשה אותו נושא כליו. כשהרוח הרעה שרתה על שאול — נגן דוד בכינורו והרוח הרעה סרה מעליו. שניהם לא ידעו שהמנגן הצעיר עתיד להיות המלך הבא.
- משיחת דוד מלמדת שיעור נצחי: ה' בוחר לפי הלב ולא לפי המראה. דוד — הצעיר שנשכח מאחיו בשדה ולא הוזמן אפילו לסעודת הקרבן — הוא שנבחר. בחירה בלתי צפויה זו מבטאת את שיטתו של ה': 'כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם — כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.'
הסיפור המלא
שאול היה המלך הראשון של ישראל, אך הוא לא תמיד שמע בקול ה'. בפרשת עמלק הוא לא קיים את הציווי במלואו: הוא חמל על אגג מלך עמלק ועל הצאן הטוב.
שמואל אמר לשאול שמפני שמאס בדבר ה', ה' מאס בו מלהיות מלך על ישראל. זה היה רגע קשה מאוד, כי שמואל אהב את שאול והתאבל עליו.
ה' אמר לשמואל שלא ימשיך להתאבל על שאול. הוא ציווה עליו למלא את קרן השמן וללכת אל ישי מבית לחם, כי באחד מבניו בחר ה' מלך חדש לישראל.
שמואל חשש ללכת, מפני שאם שאול ישמע על כך הוא עלול להרוג אותו. ה' אמר לו לקחת עגלה ולומר שבא לזבוח לה'. כך יצא שמואל לבית לחם בשליחות ה'.
כאשר שמואל הגיע לבית לחם, זקני העיר נבהלו ושאלו אם בואו לשלום. שמואל הרגיע אותם, הזמין אותם לזבח, וקרא גם לישי ולבניו להשתתף.
ישי הביא את בניו לפני שמואל. הראשון היה אליאב, שהיה נראה מרשים. שמואל חשב שאולי הוא הנבחר, אך ה' אמר לו לא להביט אל המראה ואל גובה הקומה.
ה' לימד את שמואל כלל גדול: האדם רואה לעינים, וה' רואה ללבב. כלומר, בני אדם מתרשמים ממראה חיצוני, אבל ה' יודע מה נמצא בלב האדם.
אחרי אליאב עברו עוד בני ישי לפני שמואל, אבל אף אחד מהם לא נבחר. שמואל שאל את ישי אם תמו הנערים, וישי ענה שנשאר עוד הקטן, והוא רועה בצאן.
שמואל אמר שלא ישבו לסעודה עד שיביאו את הבן הצעיר. דוד נקרא מן הצאן והובא לפני שמואל. הוא היה נער צעיר, יפה עינים וטוב רואי.
כאשר דוד בא, ה' אמר לשמואל: קום משחהו כי זה הוא. שמואל לקח את קרן השמן ומשח את דוד בתוך אחיו. מאותו יום צלחה רוח ה' אל דוד.
באותו זמן רוח ה' סרה מעם שאול, ורוח רעה היתה מבעתת אותו. עבדיו הציעו למצוא אדם שיודע לנגן בכינור, כדי שהנגינה תרגיע את שאול.
אחד מנערי שאול סיפר על דוד בן ישי מבית לחם. הוא תיאר אותו כיודע לנגן, גיבור חיל, איש מלחמה, נבון דבר, איש תואר, וה' עמו.
שאול שלח לקרוא לדוד. דוד בא אל חצר המלך, ניגן בכינור לפני שאול, ושאול אהב אותו מאוד ועשה אותו נושא כליו. כאשר הרוח הרעה באה על שאול, דוד ניגן והיא סרה ממנו.
שאול עדיין לא ידע שהנער המנגן לפניו הוא מי שנמשח בסתר להיות המלך הבא. הסיפור מלמד שה' בוחר לפי הלב, ושגדולה אמיתית יכולה להתחיל במקום צנוע כמו מרעה הצאן.
