סיכום על הולך נגד הרוח — נביאים מול שלטון
הנקודות החשובות
- אליהו הנביא — כרמל (מלכים א' י"ח): אחאב מלך ישראל ואשתו איזבל הנהיגו עבודת הבעל. אליהו הציע אתגר: 450 נביאי הבעל מול אליהו לבדו — מי יצליח להוריד אש מהשמיים. הבעל לא ענה; ה' ענה. 'וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ — ה' הוּא הָאֱלֹהִים!' — ניצחון יחיד נגד מוסד.
- אליהו לאחר הכרמל (מלכים א' י"ט): כששמע שאיזבל מאיימת להורגו, ברח למדבר ואמר: 'רַב לִי ה' — קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי.' שפל נפשי מוחלט אחרי שיא. ה' לא ויתר עליו — שלח מלאך שנגע בו ואמר: 'קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ.' הנביא האנושי מקבל תמיכה בשפל — ה' אינו מחפש גיבורים שאינם עייפים.
- אליהו בכרם נבות (מלכים א' כ"א): נבות היזרעאלי סירב למכור את כרמו לאחאב — 'חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי נַחֲלַת אֲבֹתַי לָך.' איזבל ערכה משפט שווא ונבות הוצא להורג. אחאב ירש את הכרם. ה' שלח את אליהו לאחאב: 'הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?' — שאלה שמקבצת שני חטאים ומפנה ראי ישירות אל המלך.
- מיכיהו בן ימלה (מלכים א' כ"ב): אחאב ויהושפט תיכננו מסע מלחמה. 400 נביאי שקר ניבאו: 'עֲלֵה — וְיַצְלִיחַ ה'.' מיכיהו לבדו קרא לו לומר אמת: 'חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.' הוא ניבא תבוסה — 'רָאִיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים.' ציפתהו, הוכה וכולא. לא חזר בו.
- לאחר שכולא מיכיהו, אמר: 'אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם — לֹא דִּבֶּר ה' בִּי.' הוא מהמר על אמיתות נבואתו — פומבית. אחאב יצא לקרב מחופש ונהרג. מיכיהו לא חי לראות את ניצחונו — אך נבואתו הוכחה. נביא שמסתכן לא ב'אם תפסידו' אלא ב'אם אדבר אמת'.
- עמוס (עמוס ז' י-סוף): עמוס היה רועה ובולס שקמים מתקוע — לא נביא מקצועי. ה' שלח אותו לנבא בבית-אל, המקדש הממלכתי של ירבעם מלך ישראל. אמציה הכוהן שם שלח לו: 'חֹזֶה לֵךְ — בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה.' הפקודה ברורה: צא מהשטח שלנו.
- תשובת עמוס לאמציה: 'לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי — כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן — וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.' אין לו תואר, אין לו ניסיון, אין לו גיבוי מוסדי — רק ציווי אלוהי ישיר. זו הסמכות היחידה שהוא מכיר.
- ירמיהו (ירמיהו ל"ז-ל"ח): ניבא בירושלים ערב החורבן הבבלי שהעיר תיפול — 'כִּי הַנֹּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶך בָּבֶל יִלְכְּדֶנָּה.' השרים האשימוהו בהחלשת ידי הלוחמים. שפטוהו, הורידוהו לבור טיט. עבד-מלך הכושי — עבד בחצר המלך — הלך לבקש את שחרורו: 'הֵיטִיבוּ אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים' — זר שעשה מה שאיש ישראלי לא עשה.
- ירמיהו בבור: 'אֵין מַיִם בַּבּוֹר כִּי אִם טִיט — וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.' הוא שרד. שחרורו בא בזכות עבד-מלך הכושי — הזר שעמד לצד הנביא כשכולם פנו נגדו. גם אחרי שחרורו המשיך ירמיהו לנבא. חייו היו מחיר נבואתו — ובחר לשלם.
- המשותף לכל הנביאים ביחידה: הם לא חיפשו קונפליקט — הם נשלחו. אחרי שנשלחו, לא יכלו לשתוק. המחיר שלהם: בידוד (אליהו), מאסר (מיכיהו, ירמיהו), גירוש (עמוס). בכולם — ה' לא ויתר עליהם ושמר עליהם: בשביל שינשאר קול המוסר בתוך המוסד. הנביא הוא הקול שהכוח לא יכול לרכוש.
הסיפור המלא
אליהו הנביא — כרמל (מלכים א' י"ח): אחאב מלך ישראל ואשתו איזבל הנהיגו עבודת הבעל. אליהו הציע אתגר: 450 נביאי הבעל מול אליהו לבדו — מי יצליח להוריד אש מהשמיים. הבעל לא ענה; ה' ענה. 'וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ — ה' הוּא הָאֱלֹהִים!' — ניצחון יחיד נגד מוסד.
אליהו לאחר הכרמל (מלכים א' י"ט): כששמע שאיזבל מאיימת להורגו, ברח למדבר ואמר: 'רַב לִי ה' — קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי.' שפל נפשי מוחלט אחרי שיא. ה' לא ויתר עליו — שלח מלאך שנגע בו ואמר: 'קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ.' הנביא האנושי מקבל תמיכה בשפל — ה' אינו מחפש גיבורים שאינם עייפים.
אליהו בכרם נבות (מלכים א' כ"א): נבות היזרעאלי סירב למכור את כרמו לאחאב — 'חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי נַחֲלַת אֲבֹתַי לָך.' איזבל ערכה משפט שווא ונבות הוצא להורג. אחאב ירש את הכרם. ה' שלח את אליהו לאחאב: 'הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?' — שאלה שמקבצת שני חטאים ומפנה ראי ישירות אל המלך.
מיכיהו בן ימלה (מלכים א' כ"ב): אחאב ויהושפט תיכננו מסע מלחמה. 400 נביאי שקר ניבאו: 'עֲלֵה — וְיַצְלִיחַ ה'.' מיכיהו לבדו קרא לו לומר אמת: 'חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.' הוא ניבא תבוסה — 'רָאִיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים.' ציפתהו, הוכה וכולא. לא חזר בו.
לאחר שכולא מיכיהו, אמר: 'אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם — לֹא דִּבֶּר ה' בִּי.' הוא מהמר על אמיתות נבואתו — פומבית. אחאב יצא לקרב מחופש ונהרג. מיכיהו לא חי לראות את ניצחונו — אך נבואתו הוכחה. נביא שמסתכן לא ב'אם תפסידו' אלא ב'אם אדבר אמת'.
עמוס (עמוס ז' י-סוף): עמוס היה רועה ובולס שקמים מתקוע — לא נביא מקצועי. ה' שלח אותו לנבא בבית-אל, המקדש הממלכתי של ירבעם מלך ישראל. אמציה הכוהן שם שלח לו: 'חֹזֶה לֵךְ — בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה.' הפקודה ברורה: צא מהשטח שלנו.
תשובת עמוס לאמציה: 'לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי — כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן — וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.' אין לו תואר, אין לו ניסיון, אין לו גיבוי מוסדי — רק ציווי אלוהי ישיר. זו הסמכות היחידה שהוא מכיר.
ירמיהו (ירמיהו ל"ז-ל"ח): ניבא בירושלים ערב החורבן הבבלי שהעיר תיפול — 'כִּי הַנֹּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶך בָּבֶל יִלְכְּדֶנָּה.' השרים האשימוהו בהחלשת ידי הלוחמים. שפטוהו, הורידוהו לבור טיט. עבד-מלך הכושי — עבד בחצר המלך — הלך לבקש את שחרורו: 'הֵיטִיבוּ אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים' — זר שעשה מה שאיש ישראלי לא עשה.
ירמיהו בבור: 'אֵין מַיִם בַּבּוֹר כִּי אִם טִיט — וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.' הוא שרד. שחרורו בא בזכות עבד-מלך הכושי — הזר שעמד לצד הנביא כשכולם פנו נגדו. גם אחרי שחרורו המשיך ירמיהו לנבא. חייו היו מחיר נבואתו — ובחר לשלם.
המשותף לכל הנביאים ביחידה: הם לא חיפשו קונפליקט — הם נשלחו. אחרי שנשלחו, לא יכלו לשתוק. המחיר שלהם: בידוד (אליהו), מאסר (מיכיהו, ירמיהו), גירוש (עמוס). בכולם — ה' לא ויתר עליהם ושמר עליהם: בשביל שינשאר קול המוסר בתוך המוסד. הנביא הוא הקול שהכוח לא יכול לרכוש.
