סיכום על האחים יורדים מצרימה – הפגישה הראשונה והשנייה
הנקודות החשובות
- הרעב פשט בכל הארצות, ורק במצרים היה שבר בזכות הכנת יוסף. יעקב שמע שיש שבר במצרים ושלח את עשרת בניו הגדולים לקנות אוכל. בנימין נשאר בבית.
- יוסף היה השליט המחלק שבר לכל העם. האחים באו וישתחוו לו אפיים ארצה – חלום הנעורים של יוסף מתחיל להתגשם.
- יוסף הכיר את אחיו, אך הם לא הכירוהו. הוא דיבר אתם קשות ואמר: 'מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ.' האחים כפרו ואמרו שהם בני איש אחד.
- יוסף הכניס אותם לבית המשמר שלושה ימים. לאחר מכן אמר: 'אחד מכם ייאסר ואתם לכו הביאו שבר לבתיכם. והביאו לי את אחיכם הקטן.'
- האחים אמרו זה לזה: 'אבל אשמים אנחנו על אחינו... ולא שמענו.' – תחושת אשמה עולה בהם לאחר שנים.
- יוסף שמע ועיניו מלאו דמעות. הוא הסתובב ובכה, ואחר כך לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם כבטחון שיחזרו.
- יוסף ציווה להחזיר את כסף כל אחד לשקו. בדרך גילה אחד את כספו ויפחדו מאוד: 'מה זאת עשה אלוהים לנו?'
- הם חזרו לכנען וסיפרו ליעקב. יעקב לא רצה לשלח את בנימין: 'יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו – עלי היו כולנה!'
- כשכלה האוכל, יהודה ערב לבנימין בנפשו ויעקב הסכים. הם חזרו למצרים עם בנימין ועם כפל הכסף.
- יוסף ראה את בנימין ומיהר להתרגש. הוא הזמין את כולם לסעודה לביתו. האחים פחדו מה פשר הסעודה, אך יוסף שאל לשלום אביהם ורץ לחדרו לבכות.
הסיפור המלא
הָרָעָב הִתְחַזֵּק בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאַרְצוֹת רַבּוֹת. בְּמִצְרַיִם הָיָה אֹכֶל, כִּי יוֹסֵף אָסַף תְּבוּאָה בִּשְׁנוֹת הַשָּׂבָע. יַעֲקֹב שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְשָׁלַח אֶת בָּנָיו לִקְנוֹת אֹכֶל.
עֲשֶׂרֶת הָאַחִים הַגְּדוֹלִים יָרְדוּ לְמִצְרַיִם. בִּנְיָמִין נִשְׁאַר בַּבַּיִת עִם יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב פָּחַד שֶׁיִּקְרֶה לוֹ אָסוֹן כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב שֶׁקָּרָה לְיוֹסֵף. יַעֲקֹב רָצָה לִשְׁמֹר עַל בִּנְיָמִין.
הָאַחִים בָּאוּ לִפְנֵי הַשַּׁלִּיט הַמִּצְרִי שֶׁמָּכַר אֹכֶל לָעָם. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהַשַּׁלִּיט הוּא יוֹסֵף אָחִיהֶם. הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה, וְכָךְ הֵחֵל חֲלוֹם הָאֲלֻמּוֹת שֶׁל יוֹסֵף לְהִתְקַיֵּם.
יוֹסֵף הִכִּיר אֶת אֶחָיו, אֲבָל הֵם לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ. הוּא דִּבֵּר אִתָּם בְּקַשְׁיוּת וְאָמַר: מְרַגְּלִים אַתֶּם. הָאַחִים נִבְהֲלוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים יְשָׁרִים, בָּנִים שֶׁל אִישׁ אֶחָד.
הָאַחִים סִפְּרוּ שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים: הַקָּטָן נִשְׁאַר עִם אֲבִיהֶם, וְאֶחָד אֵינֶנּוּ. יוֹסֵף שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, וּבְלִבּוֹ עָלוּ זִכְרוֹנוֹת רַבִּים. אַף עַל פִּי כֵן הוּא הִמְשִׁיךְ לְבָחוֹן אוֹתָם.
יוֹסֵף שָׂם אֶת הָאַחִים בְּמִשְׁמָר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אַחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם שֶׁאִם הֵם אֲנָשִׁים יְשָׁרִים, אֶחָד מֵהֶם יִשָּׁאֵר אָסוּר, וְהַשְּׁאָר יָבִיאוּ אֹכֶל לְבֵיתָם וְיָשׁוּבוּ עִם בִּנְיָמִין.
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הָאַחִים אֶת דְּבָרָיו, הֵם נִזְכְּרוּ בְּמַה שֶּׁעָשׂוּ לְיוֹסֵף. הֵם אָמְרוּ זֶה לָזֶה: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, כִּי רָאִינוּ אֶת צָרַת נַפְשׁוֹ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. הָאַשְׁמָה הִתְעוֹרְרָה בְּלִבָּם.
יוֹסֵף הֵבִין אֶת דִּבְרֵיהֶם, אַף שֶׁהֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת שְׂפָתָם. הוּא הִתְרַחֵק מֵהֶם וּבָכָה בַּסֵּתֶר. אַחַר כָּךְ חָזַר, לָקַח אֶת שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.
יוֹסֵף צִוָּה לְמַלֵּא אֶת כְּלֵיהֶם בְּאֹכֶל וּלְהַחֲזִיר אֶת כֶּסֶף כָּל אִישׁ לְשַׂקּוֹ. בַּדֶּרֶךְ מָצָא אֶחָד הָאַחִים אֶת כַּסְפּוֹ בְּתוֹךְ הַשַּׂק. הֵם נִבְהֲלוּ וְאָמְרוּ: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?
כְּשֶׁחָזְרוּ לְכְנַעַן, סִפְּרוּ לְיַעֲקֹב אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה. הֵם אָמְרוּ שֶׁהַשַּׁלִּיט הַמִּצְרִי דִּבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, חָשַׁד בָּהֶם כִּמְרַגְּלִים, וְדָרַשׁ שֶׁיָּבִיאוּ אֶת בִּנְיָמִין.
יַעֲקֹב כָּאַב וּפָחַד. הוּא אָמַר: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, שִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִין תִּקָּחוּ? הוּא לֹא רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֶת בִּנְיָמִין, כִּי חָשַׁשׁ לְאַבֵּד גַּם אוֹתוֹ.
כְּשֶׁנִּגְמַר הָאֹכֶל, לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה אֶלָּא לָשׁוּב לְמִצְרַיִם. יְהוּדָה קִבֵּל אַחֲרָיוּת וְאָמַר לְיַעֲקֹב שֶׁהוּא עָרֵב לְבִנְיָמִין. יַעֲקֹב הִסְכִּים בְּצַעַר, וְהָאַחִים יָרְדוּ שׁוּב לְמִצְרַיִם עִם בִּנְיָמִין.
כְּשֶׁרָאָה יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין, הוּא הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. הוּא צִוָּה לְהָבִיא אֶת הָאַחִים לְבֵיתוֹ לִסְעֻדָּה. הָאַחִים פָּחֲדוּ וְחָשְׁבוּ שֶׁמְּבִיאִים אוֹתָם בִּגְלַל הַכֶּסֶף שֶׁחָזַר לְשַׂקֵּיהֶם.
יוֹסֵף שָׁאַל לִשְׁלוֹם אֲבִיהֶם וְרָאָה אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו. רַחֲמָיו נִכְמְרוּ, וְהוּא מִהֵר לַחֶדֶר וּבָכָה שָׁם. אַחַר כָּךְ רָחַץ אֶת פָּנָיו, הִתְאַפֵּק וְחָזַר אֲלֵיהֶם.
הַסִּפּוּר מְלַמֵּד עַל תְּשׁוּבָה וְאַחֲרָיוּת. הָאַחִים מַתְחִילִים לְהָבִין אֶת חֶטְאָם, יְהוּדָה מְקַבֵּל אַחֲרָיוּת עַל בִּנְיָמִין, וְיוֹסֵף בּוֹחֵן אִם לִבָּם הִשְׁתַּנָּה.
