סיכום על גדעון – שופט לישראל? מלחמת שלוש מאות הלוחמים
הנקודות החשובות
- לפני הקרב, ה' אומר לגדעון: 'רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם, פן יתפאר עליי ישראל לאמר ידי הושיעה לי' – הניצחון חייב להיות אלוהי, לא צבאי.
- הסינון הראשון: ה' מצווה לשלח כל מי שירא ורועד. עשרים ושניים אלף חוזרים הביתה, ועשרת אלפים נשארים – עדיין רב מדי לפי ה'.
- הסינון השני: ה' מוריד את העם לנחל ומסתכל איך הם שותים. מי שכרע על ברכיו לשתות – נשלח הביתה. מי שלקק את המים בידו – נשאר. נשארים שלוש מאות בלבד.
- שלוש מאות נגד צבא כמו ארבה – 'כחול אשר על שפת הים לרוב'. הפער העצום בכוחות הופך את הניצחון לנס ברור.
- בלילה שלפני הקרב, ה' שולח את גדעון ונערו לשמוע את שיח מחנה מדין. גדעון שומע חייל אחד מספר חלום לחברו: 'גליל לחם שעורים מתהפך לתוך מחנה מדין' – חלום ופתרונו: 'אין זאת בלתי אם חרב גדעון'.
- גדעון שומע את החלום ומשתחווה לה' – זה האות האחרון שהיה צריך. הוא חוזר למחנה ישראל ומכריז: 'קומו כי נתן ה' בידכם את מחנה מדין'. לסוף האמין.
- גדעון מחלק את שלוש המאות לשלוש כיתות. כל לוחם מקבל שופר, כד ולפיד בתוך הכד. הנשק האמיתי הוא לא חרב – אלא רעש, אור ובלבול.
- בחצות הלילה מקיפים את מחנה מדין. לאות גדעון: שוברים הכדים, מגביהים הלפידים ותוקעים בשופרות וצועקים: 'חרב לה' ולגדעון!' – בוא פתאומי, קולות ואורות מכל עבר.
- מדין בורח בבהלה גמורה. ה' שם חרב איש ברעהו בכל המחנה – הם פוגעים זה בזה. ישראל רודף אחרי הבורחים ותופס את מעברות הירדן.
- גדעון רודף את מלכי מדין – זבח וצלמונע – ותופסם. ישראל מציע לגדעון למלוך: 'משול בנו גם אתה, גם בנך'. גדעון דוחה: 'לא אמשול בכם ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם' – דחיית המלוכה.
הסיפור המלא
לפני הקרב, ה' אומר לגדעון: 'רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם, פן יתפאר עליי ישראל לאמר ידי הושיעה לי' – הניצחון חייב להיות אלוהי, לא צבאי.
הסינון הראשון: ה' מצווה לשלח כל מי שירא ורועד. עשרים ושניים אלף חוזרים הביתה, ועשרת אלפים נשארים – עדיין רב מדי לפי ה'.
הסינון השני: ה' מוריד את העם לנחל ומסתכל איך הם שותים. מי שכרע על ברכיו לשתות – נשלח הביתה. מי שלקק את המים בידו – נשאר. נשארים שלוש מאות בלבד.
שלוש מאות נגד צבא כמו ארבה – 'כחול אשר על שפת הים לרוב'. הפער העצום בכוחות הופך את הניצחון לנס ברור.
בלילה שלפני הקרב, ה' שולח את גדעון ונערו לשמוע את שיח מחנה מדין. גדעון שומע חייל אחד מספר חלום לחברו: 'גליל לחם שעורים מתהפך לתוך מחנה מדין' – חלום ופתרונו: 'אין זאת בלתי אם חרב גדעון'.
גדעון שומע את החלום ומשתחווה לה' – זה האות האחרון שהיה צריך. הוא חוזר למחנה ישראל ומכריז: 'קומו כי נתן ה' בידכם את מחנה מדין'. לסוף האמין.
גדעון מחלק את שלוש המאות לשלוש כיתות. כל לוחם מקבל שופר, כד ולפיד בתוך הכד. הנשק האמיתי הוא לא חרב – אלא רעש, אור ובלבול.
בחצות הלילה מקיפים את מחנה מדין. לאות גדעון: שוברים הכדים, מגביהים הלפידים ותוקעים בשופרות וצועקים: 'חרב לה' ולגדעון!' – בוא פתאומי, קולות ואורות מכל עבר.
מדין בורח בבהלה גמורה. ה' שם חרב איש ברעהו בכל המחנה – הם פוגעים זה בזה. ישראל רודף אחרי הבורחים ותופס את מעברות הירדן.
גדעון רודף את מלכי מדין – זבח וצלמונע – ותופסם. ישראל מציע לגדעון למלוך: 'משול בנו גם אתה, גם בנך'. גדעון דוחה: 'לא אמשול בכם ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם' – דחיית המלוכה.