סיכום על גדעון – צמיחתו של מנהיג
הנקודות החשובות
- ישראל שב לחטוא ומדין משעבד אותם שבע שנים. המדינים פושטים כארבה עם גמליהם ומשחיתים את יבול הארץ עד שישראל נס להרים ולמערות. ישראל מדולדל ורעב.
- מלאך ה' מגיע לגדעון בן יואש בעת שהוא חובט חיטים בגת להסתיר מהמדינים. המלאך פונה אליו: 'ה' עמך גיבור החיל' – אבל גדעון מגיב בפסימיות ובחוסר אמון.
- גדעון מציג את שאלת הספקן: 'ובי אדוני ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו?' – הוא לא מקבל את הקריאה ללא שאלות. זהו מנהיג שחושב לפני שפועל.
- ה' פונה אל גדעון: 'לך בכוחך זה והושעת את ישראל מכף מדין, הלא שלחתיך?' – גדעון מתנגד: 'בי אדוני, במה אושיע את ישראל, אלופי האביון במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי'.
- גדעון מבקש אות – סימן שאכן ה' קרא לו. הוא מביא מנחה, ומלאך ה' נוגע בה בקצה המטה – אש עולה מהסלע ושורפת הכל. המלאך נעלם. גדעון מבין שראה מלאך ה' פנים אל פנים.
- ה' מצווה את גדעון בלילה: הרוס את מזבח הבעל של אביך וכרות את האשרה, ובנה מזבח לה'. גדעון עושה זאת בלילה מפחד משפחתו ואנשי העיר – גם בנאמנות יש פחד.
- בני העיר מגלים בבוקר ורוצים להרוג את גדעון. יואש אביו מגן עליו: 'האתם תריבון לבעל? אם אלוהים הוא ירב לו' – אם הבעל הוא אל אמיתי, שיגן על עצמו. גדעון מכונה 'ירובעל'.
- רוח ה' לובשת את גדעון והוא תוקע בשופר. השבטים מתאספים – שלושים ושניים אלף איש. אבל גדעון עדיין מבקש אות נוסף.
- גדעון שם גיזת צמר בגורן: 'אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ חורב' – ולמחרת הגיזה רטובה והארץ יבשה. גדעון עדיין מהסס ומבקש את הפוך: הארץ רטובה והגיזה יבשה – וכן קורה.
- מבחן הצמר מגלה דמות שאינה מוכנה לקפוץ לפני שמאמינה – מנהיג זהיר ומפוקפק. ה' מתאמץ לשכנע את גדעון, מה שמלמד שאמונה מוכחת שוב ושוב היא אמונה אמיתית.
הסיפור המלא
לאחר ימי דבורה וברק חזרו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'. בעקבות החטא מסר אותם ה' ביד מדין במשך שבע שנים.
המדינים היו פושטים על הארץ כמו ארבה. הם באו עם מקניהם וגמליהם והשחיתו את יבול ישראל, כך שלא נשאר מזון מספיק לעם.
בני ישראל פחדו מן המדינים וברחו אל ההרים, המערות והמצדות. הם נעשו דלים ורעבים מאוד, ורק אז זעקו אל ה'.
ה' שלח תחילה נביא שהזכיר לישראל את חסדי ה': יציאת מצרים וההצלה מבית עבדים. הנביא גם הוכיח אותם על כך שלא שמעו בקול ה'.
אחר כך בא מלאך ה' אל גדעון בן יואש. גדעון היה בגת וחבט חיטים בסתר, כדי להסתיר את התבואה מן המדינים.
המלאך פנה אליו במילים מפתיעות: ה' עמך גיבור החיל. גדעון לא הרגיש גיבור, אלא אדם מפוחד שחי בזמן קשה.
גדעון שאל שאלה כואבת: אם ה' עמנו, למה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו? גדעון לא קיבל תשובה קלה, אלא העז לשאול מתוך כאב.
ה' פנה אל גדעון ואמר לו ללכת בכוחו ולהושיע את ישראל מכף מדין. גדעון השיב בענווה ובחשש: משפחתי הדלה במנשה, ואני הצעיר בבית אבי.
ה' הבטיח לגדעון שיהיה עמו. זו היתה התשובה המרכזית לפחדו: לא גדעון לבדו יושיע, אלא ה' ילך איתו.
גדעון ביקש אות כדי לדעת שאכן ה' מדבר אליו. הוא הכין מנחה: גדי עזים, מצות ומרק, והביא אותם אל המלאך.
מלאך ה' נגע במנחה בקצה המטה, ואש עלתה מן הסלע ואכלה את הבשר והמצות. אז נעלם המלאך, וגדעון הבין שראה מלאך ה'.
גדעון פחד מאוד, אך ה' הרגיע אותו ואמר לו שלום. גדעון בנה שם מזבח וקרא לו ה' שלום.
באותו לילה ציווה ה' את גדעון להרוס את מזבח הבעל של אביו ולכרות את האשרה שלידו. אחר כך היה עליו לבנות מזבח לה' ולהקריב עליו קרבן.
גדעון עשה את הציווי בלילה, מפני שפחד מאנשי בית אביו ומאנשי העיר. הפחד לא נעלם, אבל הוא פעל למרות הפחד.
בבוקר גילו אנשי העיר שמזבח הבעל נהרס, וחיפשו מי עשה זאת. כאשר נודע שגדעון עשה זאת, הם דרשו מיואש אביו להוציא אותו למוות.
יואש הגן על בנו ואמר: האם אתם תריבון לבעל? אם הבעל הוא אלוהים, שיריב בעצמו על כך שהרסו את מזבחו. מדבריו קיבל גדעון את הכינוי ירובעל.
לאחר מכן רוח ה' לבשה את גדעון, והוא תקע בשופר. אנשים משבטו ומשבטים נוספים התאספו אליו למלחמה נגד מדין.
למרות זאת גדעון עדיין חשש וביקש אות נוסף. הוא שם גיזת צמר בגורן וביקש שהטל יהיה על הגיזה בלבד וכל הארץ תהיה יבשה.
הדבר קרה כפי שביקש. אבל גדעון ביקש פעם נוספת להפוך את האות: שהגיזה תהיה יבשה והארץ כולה רטובה מטל. גם זאת עשה ה'.
סיפור קריאת גדעון מלמד שמנהיג יכול להתחיל מתוך פחד וספק. ה' בונה את אמונתו של גדעון צעד אחר צעד, עד שהוא מוכן להוביל את ישראל.
